אהבה כואבת, נתתי לה הכול והיא דרכה עליי

אני אתן קצת רקע על עצמי, שמי נדב, אני בן 20 משרת ביחידה קרבית - מפקד בגדוד. התגייסתי לפני שנה וחצי.
אני רציתי לספר על משהו שכאב לי, ולצערי עדיין כואב.
אני לא אפרט את הסיפור יותר מדי, כי זאת פחות הנקודה של המכתב שלי.
לפני שנתיים וחודשיים, הכרתי את האהבה האמיתית הראשונה שלי. ( היו לי עוד מערכות יחסים, אבל לא כמו זאת. )
היה לנו את השנתיים הכי מדהימות שיכלו להיות. המשפחה שלה התאהבה בי, הם סמכו עליי, הם היו רגועים שהיא הייתה איתי, לא משנה איפה, מתי שעה ולמה.
הייתי הדבר היחיד שהצליח לגרום לה לחייך ולדעת להמשיך את החיים אפילו עם הטראומות והכאב שהיא עברה בשנתיים האלה.
לפני שיצאנו, היה לה הרבה סטוצים, ניצלו את התמימות והילדותיות שלה כל מיני בנים. ( חשוב לציין - היא הייתה בתולה. )
לא היה לה חברות, היה לה שם נורא בכל האיזור, היא שקעה בדיכאון עמוק וזה הגיע למצב של פסיכולוגים וכדורים נגד דיכאון.
שאני הגעתי לחיים שלה ? היא השתנתה.
למה הגעתי ? כי דאגתי לה ומשהו בה פשוט משך אותי וסיקרן אותי. משהו ביופי והאופי שלה.
היא מצאה את האהבה האמיתית שלה, הבן היחיד בעולם הזה שנתן לה את הדאגה, האכפתיות, האהבה האינסופית, היא קיבלה מלאך שומר.
היא לא יכלה בלעדיי, והיא לא יכלה להפסיק להגיד לי את זה.
עברנו חוויות מדהימות ביחד. אני הראשון שהיא הייתה מוכנה לשכב איתו פעם ראשונה.
( חשוב לציין.. היא הייתה תיכוניסטית - י'ב )
אני בכל מובן המשמעות - נתתי לה את החיים שלי.
הקרבתי הכל, ויתרתי, רק כדי שהיא תחייך את החיוך שלה.
אפילו החיוך שלה השתנה מאז שהיא הייתה איתי..
היא צחקה בלי סוף.. חייכה כל הזמן.. התרגשה כל פעם מחדש.. בכתה מהתרגשות..
היו לנו ריבים, היא יותר ילדותית, אני עברתי קצת יותר.
לקראת סוף השנתיים וחודשיים, אני מצאתי דברים בפלאפון שלה שממש לא היו במקום..
אני גיליתי שהיא מנהלת קשרים.. פיזית היא לא קיימה איתם מגע עדיין, אבל היה תכנון. ( אני מקווה לפחות .. )
אני נשברתי.
הרגשתי שכל האמון המינימלי שכל כך רציתי לקבל , בפח.
כל העולם חרב.
אין לי זין לצבא.
אין לי זין למשפחה.
אין לי זין לפתח מערכות יחסים רציניות חדשות.
מנעתי קשרים.
אין ערך של אהבה אמיתית בעולם.
למה שאני אסמוך על בנות בהמשך ?
כל כך הרבה דברים בראש עברו לי אחרי שנפרדתי ממנה..
עבר כחודש מהפרידה, והיא לא יוצאת לי מהראש.
הדאגה אליה, האכפתיות, מה שהיא עושה בחוץ בזמן שאני בצבא או בסופש"ים שאנחנו לא רואים אחד את השני. הבנים שהיא פוגשת, מגע שהיא יוצרת עם בנים.. ובכללי מה שלומה..
ואז אני חושב לעצמי.. היא לא מחפשת אותי.. היא לא שואלת עליי.. אפילו עם הדברים שאני עובר בצבא..
וזה רק מעלה עוד שאלות.. היא דורכת על השנתיים האלה ? באמת לא מעניין אותה ? היא הפסיקה לאהוב אותי ?..
אני בטוח שהיא הצליחה לעבור הלאה.
אני ? עדיין תקוע בבור הזה של הכאב..
אני לא אפרט עוד ..
אבל אנשים, אני עברתי הרבה באתר הזה על שאלות של הכאב הזה.. ואני רוצה להגיד לכם, הכאב הזה לא שווה את זה. זה לא מגיע לכם. הבנאדם שפגע בכם ודרך עליכם באמון ובכבוד ובאנושיות שלכם, לא שווה את הדמעות שלכם. היא הייתה החיים שלכם, הדבר הכי יפה שהיה לכם, עברתם חוויות מדהימות ביחד, אתם דואגים לה, אכפת לכם ממנה, אתם מרגישים שאין תקווה יותר.. יש תקווה.
הבנאדם שפגע בכם ? יש משהו שתמיד אמרו לי על זה.. יום יבוא, והוא/ היא יקבלו את הסטירה של החיים שלהם ( תרתי משמע ) והם יבינו באמת , שהם החליפו יהלום בחצץ.
קחו את זה לאיזה כיוון שאתם רוצים.
לי קשה לכתוב את זה, כי אני לא אשקר אני עדיין אוהב ודואג לה. בעיקר דואג.
אבל חשוב לי להעביר את המסר הזה לכולם...
אתם עוד תמצאו את האחת שתגרום לכם להתרגש יותר, לחייך יותר, ולקבל את התמורה האמיתית לאהבה שלכם .
והבנאדם שפגע ? תסמכו עליי, הוא יקבל את שלו.
יום טוב.. :)