הגיוני או לגיטימי שהחברה הכי טובה לא תיצור קשר ברמה כזאת?

שלום לכל הקוראים. יש לי שאלה לגבי חברות אמיתית, האם אני צריכה לצפות מחברה שלי שתתייחס לערך החברות בנינו כמוני והאם הכל היה ״משחק״, ואני ארחיב בהמשך (סליחה מראש זה מאוד ארוך).

אני חיילת משוחררת בערך כמעט כשנה. הכרתי בשירות הצבאי שלי את החברה הכי טובה שלי. היינו החברות הכי טובות, וזה היה הדדי - ברגעי משבר שלה, היא דאגה להזכיר לי שאני החברה הכי טובה שלה משום שהייתי תמיד שם לצידה. אפילו כשהיא הייתה בכסאח עם חברה אחרת שלה ניסיתי ללבן את העניינים כששאלה אותי מה דעתי באותו נושא...

רוב השירות היינו ביחד (לא כל השירות, רוב השירות) - אם זה באותו התפקיד צבאי, באותה המחלקה, ולקראת סוף השירות (בערך עשרה חודשים לסוף כבר התחיל ריחוק - מהצד שלה, וריבוי ויכוחים סתמיים ביני לבינה שנראה לכאורה כמו וויכוחים רגילים בין חברות טובות).

הריחוק היה מהצד שלה אך היא לא הודתה בזה. לאחר השיחרור הצבאי של שתינו, קבעתי לעצמי לא לשבור את החברות הזו משום שזכרתי לנו את כל הדברים הטובים מהעבר, ומשום שאין לי הרבה חברות שאני יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות, ורציתי לשמר את החברות הזו.
החלטתי להתקשר לפחות פעמיים בחודש אליה (בעיקר בעקבות הקורונה שלא יכולנו להיפגש). יש לציין שאנחנו גרות בערים שונות (רחוקות במרחק של קצת יותר מחצי שעה לצורך העיניין.)

לאחר השיחרור תמיד הייתי מתקשרת לשאול לשלומה ולהתעניין בעבודתה החדשה שמצאה או אם היא הכירה מישהו ולאט לאט שמתי לב שאם אני לא אתקשר לאותה החברה - היא לא מתקשרת אליי, היא כבר לא יוזמת שיחות כמו בשירות הסדיר, לא שולחת הודעות, לא מנסה לראות לשלומי... ומדובר בחברה הכי טובה שלי, שהרמתי אותה ברגעים קשים בצבא (לא רק במסגרת הצבאית), שיעצתי לה במערכות יחסים, שדאגה לומר ״את החברה הכי טובה שלי״...

הייתי לצידה לדוגמא אם הייתה שיכורה במועדון ודאגתי לשמור עליה כמה שיכולתי ברמה שאפילו משפחתה הייתה בהלם ממני ודאגו להזכיר לי ״את החברה הכי טובה שלה, אף אחת אחרת מבחברות שלה לא הייתה שומרת עליה כמו שאת שמרת...״

אם החברה הכי טובה שלי, לא מנסה לקבוע איתי, לא שולחת לי הודעה, אפילו לא מתקשרת אליי לראות אם אני בחיים בכלל! האם זו נקראת חברות? האם ערך החברות אצלה הוא סתם עוד משהו...? אני גם כמעט בטוחה שהיא התחילה לפתח קנאה כלפיי במשך הזמן, מה שלא היה בהתחלה, משום שאני יותר גובהה ממנה, נראית יותר טוב ממנה, מחזיקים ממני דמות יותר רצינית ממנה, יותר חכמה ממנה... לפעמים היא הייתה זורקת לי הערות (״בצחוק״ לדעתה)!על המראה המזרחי שלי - שכן ההורים שלי ממוצא מזרחי - אציין שגם היא ממוצא מזרחי מה שמצחיק פה... אבל היא הרבה יותר בהירה.

יש לי עוד חברות מהצבא שאני פחות בקשר איתן, אפשר לומר בערך אותו קשר כמו החברה הכי טובה המדוברת, אבל ההבדל שהן לא החברות הכי טובות שלי, לכן פחות מזיז לי אם יצרו איתי קשר או לא... אבל פה מדובר במישהי שנתתי בה אמון, סיפרתי לה דברים שלא אמרתי למשפחה שלי, ואני מאוד מאוד בררנית - בעקבות ״חברויות פח״ שהיה לי בעבר - שלוקח לי הרבה זמן להיפתח לאנשים בגלל שכבר אני מנוסה מדברים דומים לזה בעבר (לפני הצבא).

בכל אופן, אני הפסקתי להתקשר אלייה. אין יותר הודעות, אין יותר טלפונים, נגמר. אני לא רודפת אחרי אנשים יותר.

כששאלתי להתייעץ את החברה הכי טובה של אחותי, האם זה לגיטימי שהחברה הכי טובה שלך לא תרים אלייך פאלפון במשך חודש + היא ענתה לי שזה הגיוני ובסדר כי היא מכירה אותה והיא גם לא מאלו שמתקשרות ושולחות הודעות מיוזמתן וזה לא מעיד על כלום...

אציין שוב שכל העניין הזה שהיא ״לא מתעניינת בי״ החמיר בעיקר, חלקו העיקרי, לאחר השיחרור מהצבא, כי בצבא היינו בקשר כל הזמן משום ששירתנו באותו בסיס,
ותמיד אמרנו שנישאר בקשר גם אחרי השיחרור. ברור לי שלא כל החברויות אחרי הצבא מחזיקות אבל החברות שלנו נגמרה כל כך מהר ברגע שהשתחררנו שזה מעלה בי שאלות לגביה...

עכשיו אני שואלת אותכן/ם! הצגתי לכם פחות או יותר את החברות שהייתה בינינו.
האם לדעתכן/ם זה הגיוני או לגיטימי שהחברה הכי טובה שלכן/ם או החבר הכי טוב שלכן/ם לא ייצור איתכן/ם קשר ברמה כזו - אין טלפונים, אין הודעות... אחרי שהשתחררתן/ם מהצבא, ויישאר - ״החבר/ה הכי טוב/ה שלכן/ם? זה נשמע לכן הגיוני שבמשך חודש שלם היא לא מוצאת זמן להרים אליי פאלפון? אני מזכירה שוב שאם היא לא הייתה אומרת במשך השנים שאני החברה הכי טובה שלה, ופשוט הייתי חברה טובה, רגילה, לא הייתי עוסקת בזה בכלל... הייתי פשוט מעבירה את זה...
משום שלהגיד את החברה הכי טובה - יש לזה משמעות ענקית לפחות לפי החשיבה שלי.


תודה מראש וסליחה על המגילה.