אני לא מאוהבת אבל לא רוצה להיפרד ממנו

יש לי בן זוג מדהים. באמת. אנחנו יוצאים שנה והוא פשוט עושה את כל מה שצריך וגם מעבר. הסקס שלנו בן זונה והוא בן אדם מאוד אמפתי ורגיש. הוא רק רוצה שאצליח בחיים.
הוא מכבד ומעריך אותי ברמות והפגישות שלנו רומנטיות ואנחנו תמיד מחובקים ונהנים מהמגע אחד של השני. משיכה מטורפת. הוא גם חתיך ברמות ומאוד מטופח והגייני.
אבל עם כל זה, אני חושדת באהבה שלי אליו. כשמאוהבים אז אמורים להתעלם מפגמים, אמורים לרצות להיות עם הבן אדם כל הזמן וגם לראות עתיד משותף. אני לא שם. אני מרגישה שמצאתי מישהו שהמון נשים היו מתות להתחלף איתי אבל זה לא הבן אדם שאני מחפשת. אנחנו מאוד שונים וההרגלים שיש לי בחיים קצת פחות מתאימים לחיים משותפים איתו, אצטרך לוותר על הרבה. תחומי עניין משותפים אין לנו כל כך וחסרות לי איתו שיחות שהן באמת באמת מעניינות אותי ולא רק מעבירות לנו את הזמן בכיף וחיוכים וחיבוקים ומחמאות.
אבל אני לא רוצה להיפרד ממנו. לא רוצה להרגיש שאני מפספסת משהו שלא יחזור. בתור בן זוג הוא הכי מדהים שיש אבל אני לא בטוחה שהייתי מצליחה להיות איתו בקשר בלי הזוגיות. הוא לא ממש מאתגר אותי אינטלקטואלית וכמו שאמרתי השיחות שלנו זה לא הדבר הכי מעניין בעיניי למרות שאני עדיין נהנית בגלל שאני איתו.
מהצד שלו אני יודעת שזה ממש לא ככה. הוא נהנה מאוד וממש כיף לו והוא אוהב אותי ממש. הוא יודע שאני בקונפליקטים כאלו ואחרים ושאני לא שלמה עם הקשר כמוהו. התגובה שלו היתה ״מבאס אותי קצת, אבל בסדר זורמים״. פה הבנתי שהאהבה שלו היא לא כזאת תמימה כמו שחשבתי. יכול להיות שהוא מרגיש בדיוק כמוני. לא חושב שזה יתפתח לקשר של שנים ארוכות אבל כיף לו כרגע, חברה בחורף וזיון קבוע, מישהי זורמת שיודעת להקשיב לו והיא מעניינת אותו. אני אולי נשמעת קצת מתנשאת אבל אני יודעת שהוא נהנה ממני בתור חברה קודם כל למרות שאני פחות.
בכללי אני בן אדם יותר מבודד ומסתורי. הוא מלא בחברים ופוגש אותם כל יום. אז סביר להניח ששיחות שיעניינו אותי לא בהכרח יעניינו אותו.
אז זה מאוד מבלבל. אתה אוהב אותי באמת? או שנוח לך להיות איתי?
כמובן שאני לא טלית שכולה תכלת ואני גם קצת נשאבת למקום של להישאר כי נוח ונעים לחבק מישהו בחורף. אבל אני גם מאוד מעריכה את מה שיש לי בידיים ומפחדת לוותר על משהו יקר בלי שניסיתי עד הסוף..