אני כל היום במיטה אין לי כוח לעשות כלום ואני לבד לגמרי, איך אני יוצאת מזה?

אני בכיתה ח׳ ועוד מעט מקבלים תעודות ונתעלם מהעובדה התעודה שלי אפס, אין לי כוח לזומים ושאני נכנסת אני לא באמת מקשיבה ואני לא עושה שיעורים וכבר לא אכפת לי מבית ספר ובאמת שפשוט אין לי כוח לסגר ולקורונה הזאת!..
המצב החברתי שלי הדרדר בטירוף עכשיו באמת אין לי חברים.. חברות שלי רעילות (וזה בערך רק שתיים והם לא מעריכות אותי בכלל) ואני יודעת את זה אבל בסך הכל כיף לי איתן ואם לא הן אז אין לי אף אחד ואני יודעת שזה צבוע שאני בכל זאת נשארת איתן ואני שונאת אז זה שאני צבועה כי אני שונאת אנשים צבועים אבל אני יודעת שהן יהרסו אותי אם אני אתנתק מהן, וגם עם מי אני אהיה אם לא הן? אני לא רוצה להישאר לבד... ועכשיו במיוחד שיש סגר ואין בית ספר אני לא יכולה ליצור בכלל חברויות חדשות.. לא נפגשתי עם החברות האלו כבר כל כך הרבה זמן ואני כבר מתה משעמום, אני כן מדברת עם אחת מהם בטלפון אבל זה עדיין לא מספיק, אני צריכה שיקרה משהו מרגש, לעשות משהו ״לא שיגרתי״, יענו לצאת ״להרפתקאות״, שדברים הזויים יקרו לי.. אני לא יכולה שמשעמם לי. אני תקועה בבית ואין לי אף אחד.. אין לי כוח לקחת את עצמי בידיים ולהגיש עבודות לבית ספר או לעשות ספורט ולפעמים אפילו להתקלח! ותבינו אני בן אדם נקי וזה הכי לא מתאים לי לא להתקלח אבל בחודשים האחרונים באמת שאין לי כוח לשום דבר. באלי פשוט ללכת לישון ולעולם לא לקום. אני מעדיפה להיות במיטה כל היום ולהיות בחלומות שלי, אני באמת כבר לא מרגישה שיש טעם לחיים האלה.. אני לא מתכוונת להתאבד או משהו אין לי את האומץ לזה, ואני רוצה לצאת מהמצב הזה אבל אני לא יודעת איך. אני לא מרגישה שיש טעם בכלל לצאת מהמצב הזה כי אין לי חברים להיות איתם ואני שונאת להיות לבד ואני יודעת שהבאתי את זה על עצמי (הרחקתי את כולם ממני בגלל שהתחברתי עם אותן חברות רעילות) ואני באמת שונאת להיות לבד.. בבקשה תעזרו לי... איך אני יוצאת מזה וחוזרת לעצמיייי (לעשות ספורט ,להגיש עבודות לבית ספר, לעשות שיעורים...) ואיך אני בדיוק יכולה לפתח את המעגל החברתי שלי כשיש קורונה וסגר?? אני שונאת שאנשים יודעים שקשה לי ובגלל זה אני לא מספרת את זה לאף אחד ורושמת את זה פה, אבל אני מאמינה שאמא שלי הבינה שלא בדיוק טוב לי כי היא רואה שאני כל היום במיטה... באמת שהתייאשתי, אני שונאת את הגרסה הזאת של עצמי.