הייתי שיכורה ואחרי יותר ג׳וינטים וסיגריות משאני יכולה לספור ודפקתי את הקשר שלי עם הבן אדם היחידי שאכפת לי ממנו בעולם

אמרתי לו שאני לא סומכת עליו ורק מעבירה איתו את הזמן ושיבין את זה איך שבא לו, והוא אמר "תודה על הכנות, יש לי דברים יותר מעניינים לעשות. ביי" וניתק את הטלפון.
לא יודעת למה, אבל חשבתי שהוא לא יכול להיפגע ממני אף פעם. אולי הוא תמיד התאפק ושמר על קור רוח בשבילי, כדי לא לעזוב אותי ולא לוותר עליי, ותמיד "החליק" לי.
אמרתי את זה נטו כדי לפגוע בו. אין במה שאמרתי טיפת אמת, פשוט רציתי לפגוע בו ולהכאיב לו בגלל משהו שהוא אמר שקדם לשיחה הזאת שאין טעם לפרט, אבל זה היה לא מוצדק.
אולי הציקה לי המחשבה שהוא אף פעם לא נפגע ממשהו שאמרתי/עשיתי לו? כי זאת לא פעם ראשונה שאני אומרת לו דברים בכוונה לפגוע בו. אז ניסיתי לחדור אליו במעשה נואש ואמרתי לו משהו אכזרי כזה... אולי כדי לקבל ממנו תגובה שתגרום לי להבין שכן אכפת לו? אין לזה הצדקה אני רק מנסה להבין את עצמי וכנראה שזה הכל חוסר ביטחון משווע.
בכל אופן אחרי 5 דקות שלחתי לו הודעה והוא כתב "נעלבתי ממך". התקשרתי אליו בחזרה מלאת אשמה וחרטה תהומית ואמרתי לו שאמרתי את זה אך ורק כדי להכאיב לו, וכי בחיים לא חשבתי שהוא מסוגל להיעלב ממני. אנחנו מכירים מעל לשנה ואף פעם לא היה מצב שדומה לזה, שהוא אומר לי באופן ברור "נפגעתי".
אתם לא צריכים לכתוב לי שאני חברה רעה ושאני לוקחת אותו כמובן מאליו כי אני יודעת את זה. בכל מקרה, אמרתי לו כמה אני מצטערת והתחננתי שלא ינתק איתי קשר כי הוא כל מה שיש לי ושאני צריכה אותו (וזאת האמת, אני לא אפרט מה המצב שלי, אבל זאת האמת). הוא אמר שהוא לא מתכוון לעזוב אותי או משהו אלא רק להשקיע יותר בעצמו מעכשיו ולהפסיק לדחות דברים כדי להיות שם בשבילי.
אני מפורקת, אני יודעת שזה הכל אשמתי. לא היה בינינו תיאום ציפיות ומה שאני צריכה ממנו זה לא מה שהוא צריך ממני (אני לא רוצה להיות בודדה והוא רוצה סקס, אבל חוץ מזה יש בינינו קשר עמוק ואמיתי וחזק).
אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. אני חושבת לנתק קשר, אבל אני פוחדת שזה אנוכי, כי אני יודעת שיש לו אהבה אליי ושאחסר לו, וגם אני צריכה אותו. אבל, אני חושבת שאני מעכבת אותו ומושכת אותו אחורה.
אני רוצה שיהיה לו טוב אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיו, וקשה לי לשחרר אותו, אבל אני מוצאת את עצמי מגיעה למסקנה שזה הדבר הנכון בשבילו.
אבל אני ככ מפוחדת מהחיים, ומעצמי. פוחדת להרוס את עצמי במו ידיי ואני צריכה מישהו שישמור עליי ויהיה לי מפלט ומשענת, כי באמת כל כך קשה לשאוב כוח מעצמך, לפני שבועיים כמעט התאבדתי.
אני לא רוצה להיות אנוכית אבל מה יהיה איתי אחריו?
אני צריכה לשחרר אותו, נכון? בשבילו?

אני יודעת שממש פגעתי בו, יותר ממה שהתכוונתי, כי כשדיברנו בטלפון אחר כך הוא כל כך נתקע על המשפט הזה שאמרתי לו והוא אף פעם, אבל אף פעם לא היה ככה איתי. הוא גם כתב לי הודעה כזאת ... ״אני רוצה לשחרר אותך! עופי.. תחתכי את השמיים... בלעדיי״.
הוא אף פעם לא היה ככ נוקשה ולא סלחני כלפיי. אני לא מאשימה אותו! רק אותי, אבל עדיין קשה לי לעכל ואני מודאגת.