הוא חיזר אחרי כמו משוגע אחרי שנפתחתי הבנתי שזה לא בשבילי. איך להתמודד?

זה סיפור ארוך שאנסה לקצר אותו כמה שאפשר. לא יהיה פה סוף שמח וגם הקשר היה לא משהו אני פשוט באמת רוצה לדעת איך מתמודדים עם פרידה אחרי שנתיים וחצי. הכרנו בחול כמו שאמרתי לאחר חודשיים של חיזורים נתתי לו צ’אנס וזה נבנה מאוד לאט לפחות מבחינתי כי אהבתי אז מישהו אחר. בסופו של דבר עברתי לגור איתו. וגיליתי עוד ועוד פרטים על העבר שלו שהיה מכיר להירואין שנים רבות וטען שהוא גמול 3 ואז זה השתנה לשנתיים ופתאום פחות משנה. הוא לא היה מקשיב ואפילו סוג של בגד בי. המשפחה שלי הבינה שמשהו לא בסדר ואימי ודודתי הגיעו לארהב ישר בכוונה להחזיר אותי לארץ. איכשהו הוא חזר וביקש סליחה ושהוא טעה אני בכול זאת חזרתי לארץ והוא בה אחרי חודשיים לארץ חיינו פה שנה ביחד וניסינו להוציא לו אישורי עבודה אבל זה לא צלח. הוא מעשן מריחואנה והמון ואין לי שום דבר מגד וויד העניין שאצלו הוא טעם זה סוג של תרופה וככה הוא בעצם הרצל מהירואין בתקופה כשהגיע לארץ גיליתי שכשעזבתי הוא חזר להשתמש וכעסתי מאוד אבל היי הוא הגיע בשבילי והייתי מאוד עיוורת. מיפה לשם כול הכסף שאביו היה שולח לו היה יוצא על וויד ואני מדברת על מינימום 700 שקל בשבוע ומקסימום 1000. הרגשתי תמיד שמשהו לא בסדר אבל זה גדל עם הזמן שהרגשתי שהאדם לא יכול לאהוב אותי בלי המריחואנה. מיפה לשם היא טס אמר שהוא רוצה שאבוא איתו והוא חייב לעבוד לאחר שלושה חודשיים טסתי אליו. כי מאוד היה חשוב לו לעבוד לכן הוא עזב. והמצב היה אותו הדבר מעשן המון בכמויות שבלי זה הוא מרגיש לא נינוח. עובד בגידול מריחואנה(זה מה שעשה כול חייו) אין חשבון בנק אין רישיון נהיגה חיי על הכרטיס אשראי של האבא החורג שלו. איכשהו נפל לי האסימון נחנקתי כבר מהלא לעשות כלום ומהצורה שבה היא מתנהל ולקחתי את עצמי וסגרתי טיסה לארץ. הוא כמובן מלך המניפולציות והוא לקח את זה מאוד קשה וממש חתך עליי. ותמיד שהייתי מנסה לדבר איתו על דברים שהפריעו לי הוא פשוט היה טוען שאני אומללה כול הזמן ואני אדם אומלל שלא מרוצה מכלום. ולא היה מעוניין להקשיב לי. או שננהל שיח בריא. מיפה לשם לאחר שנתיים וחצי אזרתי את האומץ וידעתי שזה יכול להוביל לדבר כזה קיצוני. וכרגע מאוד קשה לי כי מצד אחד אני יודעת בצורה הברורה למה הוא ביג לא. ואני לא אישה מוכה גם אפ זה לא פיזית אני לא רוצה להרגיש התעללות מנטאלית שחשתי המון. אבל עדיין יש את הרגעים האלה שמכעיסים אותי ובו בזמן שוברים אותי על זה שהוא איננו יותר ולכי תמשיכי את חייך. חייבת לציין פרט שאני מאוד נמשכת לאמריקאים ומתחברת למנטאליות שלהם וכול האקסים שלי היו אמריקאים באופן מפתיע. מה לעשות עם ההתמודדות שלא תהפוך לסוג של בור אני מנסה להבין מתי זה עובר?.. סורי על החפירה ניסיתי לתמצת כמה שאפשר.