עשיתי טעות וסיפרתי משהו אישי עלי למישהי שאני לא מכירה!

עשיתי טעות איומה שאני מתחרטת עליה כבר המון זמן..אני אף פעם לא ממהרת לספר דברים אישים עלי ושומרת אותם לעצמי כי לא לכולם מגיע לדעת וגם לא כולם צריכים לדעת.
אני לא יודעת מה קרה לי באותו יום והייתי נורא עצובה ומבואסת ולא היה לי את מי לשתף..היה לי יום נוראי שהרגשתי שזה עמוס מידי עלי. יצא שדיברנו כמה בנות מהעבודה שאנחנו גם בדירת שותפות, והן התחילו לשאול אותי שאלות על החיים האישיים שלי ואני עניתי בחשש אבל כן סיפרתי להן השיחה הלכה זוועה והרגשתי באותו זמן חרטה גדולה ועל כמה שאני טיפשה שאני מספרת להן משהו אישי עלי שאנחנו מכירות רק שבועיים וחצי ובכל זאת המשכתי לשתף כמו סתומה. אחת הבנות אנחנו לאחרונה לא משהו וגם בכללי אני לא מתחברת אליה אז לא יודעת מה בכלל החלטתי לשתף..היא לא נחמדה ומדברת בצורה מאוד לא נעימה ועכשיו די רבנו, אני לא מפחדת שהיא תספר לעוד מהשותפות ומאנשים בכללי ..אני פשוט מרגישה רע מאוד כי אני לא רגילה שאני משתפת במה שאני מרגישה ועוד בנאדם זר מבחינתי .
וגם מה אני אעשה עכשיו כשהיא יודעת עלי משהו אישי? עלי ועל המשפחה שלי? אני מרגישה הרוסה! למה בכלל עשיתי את זה! אני לא רוצה שהיא תדע משהו על החיים שלי בכלל ומה שאני עוברת! אני מרגישה מטומטמת שהיא חשופה לפצע גדול מהחיים שלי חשפתי את עצמי אליה ועוד לבנאדם שמתנהג בצורה מגעילה כלפי וכלפי אחרים. מה אני עושה עכשיו? אני לא מסוגלת לשכוח מזה, היא כל הזמן רק מנסה לדעת עוד פרטים על מה שסיפרתי ואני לא אשתף אותה יותר, והייתה פעם שהיא ירדה עלי "בצחוק" על מה שסיפרתי לה, והיא אפילו לא התנצלה ופשוט צחקה. אני שונאת אותה...אין מצב שאעבור דירה זה לא אפשרי עכשיו אחרי זמן קצר ואני גם לא בנויה על לעבור עכשיו..איך אתמודד איתה במשך שנה? האופי שלה ולגבי מה שסיפרתי לה משגע אותי ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי..עם הטעות האיומה הזאת שחשפתי בפניה ועם עוד אחת.
מרגישה טיפשה שסיפרתי לבנאדם זר שיכול בשניה לדפוק אותי בזה..לא הייתי צריכה לספר אני כזאת סתומה טיפשה "שמיהרתי" ושהרגשתי לבד מידי.
אני מצד אחד רוצה להיות פתוחה ולשתף ומצד שני מרגיש לי שזה לא טוב למדתי מזה לקח לא לשתף יותר במה שאני מרגישה..ובכל פעם שאני משתפת אני מתחרטת גם אם זה למישהו שהקשר שלי איתו הרבה זמן.