ויתור מוחלט על עצמך במיטה - ייתרון, או חיסרון?

אני "יוצא" (כמה שאפשר לקרוא לזה ככה בימי קורונה) עם מישהי כבר 3 חודשים, ונראה לי ששנינו מאוד נהנים. אני בטוח מאוד נהנה – זאת, בעצם הבת זוג הראשונה האמיתית שלי אי פעם. לסקס עוד לא הגענו אבל אני מבחין בסימנים שזה אמור להגיע יחסית בקרוב. וכאן אני אצטרך להתמודד עם הבעיה שכן, בגילי המתקדם אני עדין בתול. לא אמרתי לה על זה עדיין. עכשיו מאיך שלמדתי להכיר אותה היא לא בנאדם שטחי שיוותר עליי רק בגלל זה. כאילו, אני לא בטוח בזה במאה אחוז, אבל ממה שאני מכיר ממנה נראה שנפלתי על הבחורה הנכונה בתחום הזה.

הבעיה היא אחרת. אני לא באמת מהלחוצים האלה שרק מחכים שנים לאבד סוף סוף את הבתולים, הלחץ שלי הוא בעצם, מאיך שהיא תגיב לעובדה שובכן, אני לא מנוסה באמת. אני מתכונן נפשית לכך שברגע שהיא תציע להתקדם לתחום הזה, אני אשכרה אבהיר לה שתשמעי, דוגרי, את כנראה לא הולכת ליהנות מזה. זה כנראה יהיה ממש גרוע. וזה הקטע, גם אם היא באמת בנאדם מקסים שיהיה מוכן לעשות את הדבר הלא מובן מאליו של לשכב עם מישהו מנוסה הרבה פחות ממנה, אני, באופן אישי, יהיה לי ממש קשה עם זה שאני לא אצליח לספק אותה, לא אצליח לגרום לה ליהנות במה שאמור להיות דבר מהנה. אני שונא לבזבז לאנשים את הזמן ותכלס, עם כל הכוונות הטובות שלה, זה באמת מה שייצא מזה בשבילה – רק בזבוז זמן. באמת קשה לי עם המחשבה הזאת.

זה מוביל אותי לבעיה השנייה: אתם בטח תגידו לי "נו גבר מה הבעיה תראה קצת פורנו תלמד". אז אני יודע שזה נשמע מטורף לבנאדם בן 20+ שחי בדור הזה, אבל מעולם לא צפיתי בפורנו והאמת היא שאני גם לא מתכוון. אני יודע איזה דברים הולכים שם ודוגרי, זה פשוט לא מעניין אותי. זה לא שאני אדם דתי או משהו, זה פשוט לא מעניין אותי כל כך, דוגרי. כשהייתי תיכוניסט מאונן (כמו כולנו) זה היה על דברים רכים בטירוף כמו בחורות בביקיני וכאלה או סצינות סקס מסרטים הוליוודיים לגיטימיים ולא עכשיו דברים מלוכלכים מדי. בקיצור, הנקודה היא שזה מוביל למצב שתכלס, באופן יחסית נדיר, במערכת יחסים הזאת אני, בתור הגבר, הוא האדם ההרבה פחות מיני. היה, ונגיד, הבת זוג כן תהיה מוכנה לזרום עם זה שבפעמים הראשונות יהיה לה לא משהו, אני מניח שאני אשתפר עם הזמן רק מעצם צבירת הניסיון. אבל אז מה שמפחיד אותי זה שהיא תתחיל לשאול אותי דברים כמו "מה אתה אוהב? מה מדליק אותך?" וכאלה. כי דוגרי? לא כזה אכפת לי. אני לחלוטין אשאל אותה את אותה שאלה כדי באמת לבוא לקראתה כמה שיותר ולעשות מה שאפשר כדי שיהיה לה טוב. אבל ההנאה שלי, מבחינתי, היא לא פקטור בסיפור הזה, זאת תופעת לוואי במקרה הטוב. אין לי יותר מדי מחשבות ורצונות מעבר למין הכי סטדנרטי לפי-הספר שיש. וגם אם היו לי בראש פנטזיות וכאלה באמת שלא אכפת לי ולא דחוף לי לממש אותן. אכפת לי רק ממה שהיא תרצה או לא תרצה.

השאלה שלי היא בעיקר לנשים פה – גישה כזאת (שיש להדגיש, אני לא עושה שום פרנציפ, זה פשוט האופי שלי. על אותו היגיון למשל אני כבר שנים לא מקבל מתנות בימי הולדת כי אחרי גיל חטיבת ביניים די הפסקתי לבקש והיום זה מגיע למצב שמשפחה וחברים פשוט לא יודעים מה לעשות ביום הזה. זה גם לא מפריע לי), אתם חושבים שבת הזוג הזאת או אחרות שיבואו יום אחד אחריה (כאילו, אני מקווה שאני אשאר איתה, אבל אני גם מתכונן לאפשרות שאולי לא נהיה ביחד תמיד) – ייראו בדבר הזה כייתרון, או חיסרון? הוויתור העצמי המוחלט הזה של הגבר, ההוצאה המוחלטת שלו מהמשוואה בתחום הזה? אתן תאהבו דבר כזה או שזה תפקיד ירתיע?