מרגיש בדידות קיצונית, וחוסר תכלית מדכא אותי באופן קבוע כבר כמה שנים

היי
אני נער לא רגיל, כמו כולם. אבל אני מקרה חריג.
אני יודע מה אני רוצה לעשות בחיים, ומה הדברים שבשבילם אני חי, הכל אצלי מעולה ואני שלו ומאוזן לגמרי, עבדתי על עצמי הרבה מעבר למה שנער רגיל עובד על עצמו.
אני למדתי המון פסיכולוגיה, עיצבתי לעצמי מנטליות חזקה ואני גירסה הכי טובה של עצמי.

אני יודע שאני רוצה להיות קצין בצבא, אני יודע שאני אוהב בעלי חיים, מוזיקה, טבע, ורוצה זוגיות אמיתית, והכי חשוב - אני רוצה לתרום לאנשים, גם לכאלו שיש שיגידו שלא מגיע להם, צברתי המון תובנות לגיל שלי ואני יודע מה אני רוצה מעצמי ומהחיים האלה.

אני כבר 4 שנים אחרי מקרה טראומתי שנפטר לי חבר מול העיניים, הוא היה מעורב בתאונה שהוא החליק ממקום גבוה ואני הייתי צריך להיות נוכח איתו בזמן שמד"א אמרו לי מה לעשות עד שהם מגיעים למקום, ראיתי את כל הגוף שלו כל הפציעות ודברים מזעזעים. הייתי בן 14, הייתי אבוד במשך שנתיים וחצי, חיפשתי תשובות וככה התחלתי להתפתח תוך כדי כאב אין סופי ואדיר עם תסביכים, מחשבות אין סופיות, בריחות מהבית, פרישה מבית ספר, מעגל חברתי שמשתנה בקיצון, ופרידה מכוערת מבחורה שאהבתי ברמות, אני גם גבר רגיש אז זה היה אקסטרים. (כיום הכל טוב, לא פוסט טראומתי והכל יציב, אני בתנועה בריאה עם שלווה פנימית. רק מתגעגע לחבר, שגם את זה - המוח לא תמיד נותן להרגיש בעזרת מנגון).

והנקודה שאני רוצה לכתוב לכם היא שאחרי שאדם עובר רגעים אכזריים בחיים, הוא משתנה בין אם הוא רוצה או לא.

אני עובד קשה מאוד בשביל המטרות שלי ואני יודע שאני אשיג אותם עם עבודה קשה התמדה ורצינות. ולא חסר לי כלום. למרות שאני בא מבית עני ותקשורת לא רגילה ביני עם המשפחה, אני הטיפוס הקר, למרות שאני הבן אדם הכי חם שאני מכיר, הכל טוב אצלי בתוכי. יש לי מה שאני צריך ואני יודע לטפל בעצמי. נרשם למכינה קדם צבאית אינטנסיבית מאוד בקרוב.

ויש לי חברים שאוהבים אותי ואני אוהב אותם, הקשר מבוסס על אמת מוחלטת והכל טוב.

אבל אני מרגיש בודד מאוד, כבר 4 שנים, אני לא מצליח למצוא שפה משותפת עם אף אחד, למרות שאני יכול להיות הליצן בחבורה, יכול להיות הגאון שמביא תובנות, החבר שמקשיב ומרים חברים ותומך בהם ומקריב מעצמי הרבה. אני אלוף בתקשורת ואני יודע לגשת לכל בחורה ולגרום לה לצאת איתי, למרות שאני בכלל אישה משפחה ולא יכול לצאת לסטוץ עם מישהי. רק קשר רציני ואמיתי.

תמיד מרגיש שאני יודע יותר מדי מכל האנשים שסביבי עלינו, ועל העולם. מרגיש שאני במין סוג של בועה, ושאני יודע יותר מדי לגיל שלי על עצמי, החיים, המטרות, ועל העולם.

אני אדם מאוד חזק. ששואף גבוה, שלמד המון תובנות עם ניסיון לא פשוט בכלל, התקילו אותי אלף דברים, אם הייתי מראה לכם טריילר למה שעברתי ב4 שנים האלה זה היה מרגש אתכם מאוד. t

השאלה שלי היא למה אני מרגיש כזה בודד? זה נגמר בזוגיות? כי הקשר הכי קרוב שיש לך עם חברים הוא לא באמת ממלא את הבדידות, אתה הולך לישון לבד. אתה לא יכול לחלוק את עצמך עם חבר, זה פשוט לא אפשרי. ויש לי 2 חברים מאוד מאוד קרובים. כמו אחים תאומים אנחנו, אבל זה לא זה.

עברתי גיהנום, ואני עדיין מרגיש בודד. ואני סקרן לשמוע מה אתם מייעצים לי, מה אתם חושבים. תודה...אשמח לעצה מפסיכולוג אם יש פה, הבנתי שיש פה נושאים שרופאים או אנשים מומחים עונים לאנשים. זה יהיה מגניב.

נ.ב.
שאלה למי שחושב שיכול להבין;
לפעמים משהו מטריד אותי בלילה לפני השינה, ובבוקר אני שוכח מזה וזה מכעיס אותי.
לא יודע למה זה קורה...לא שותה בכלל, ולא משתמש בסמים, ולא השתמשתי בכדורים.
אביר :)