יכול להיות שאני השפויה היחידה במקום הזה?

טיפה טיפה רקע אני בת 22 ועובדת בעבודה שהרוב מעל גיל 30, יש חבר'ה צעירים אבל אנחנו מיעוט.
כשהגעתי לעבודה ציוותו אותי לבחורה שהיא 10 שנים מעליי, היה סבבה, היינו צוות בסדר, לא היינו חברות או משהו אבל היה בסדר גמור... כדי לקצר טיפה בסיפור-פיצלו אותנו למשמרת בוקר/ערב בגלל הקורונה וכשחזרנו למשמרת אחת אחרי חודש-חודשיים היא פשוט התעלמה ממני לחלוטין, למרות שלי היה את כל הסיבות בעולם לכעוס עליה (היא בקושי נתנה תפוקה במשמרות לבד ועוד מלא שטיקים, אבל אמרתי לעצמי "בסדר, אולי עובר עליה משהו בבית לא קרה כלום"). כאילו מה? באיזה עולם את בת 32 ופשוט מחליטה שאת לא מדברת איתי ולא מציגה את הצד שלך? ומה אם אני באמת עשיתי משהו לא בסדר? לא מגיע לי לדעת? להגן על עצמי? ממש התנהגה כמו ילדה בת 12 בקטע מפחיד.

אחרי כמה זמן ביקשתי לעבור למחלקה אחרת וזה קרה.
שם פגשתי איש קבע לשעבר, בן 40+ והשם ישמור, רמת הזלזול שלו בי הייתה בלתי נסבלת!! אני מכירה את העבודה כבר שנה ובתחום בכללי הייתי עוד מהצבא, למה אתה בא לבדוק אותי על כל שטות!! פעם אחת ביקשתי ממנו שיסביר לי משהו קטן שלא הצלחתי להבין והוא פשוט יצא עליי "את לא יודעת מה זה סדר עדיפויות?!" ממש פסיכופט!! אני לא אתחיל להיכנס לקורות חיים שלי אבל תאמינו לי שאני בסדר גמור במה שאני עושה ובתפעול מחלקה לבד, כולה שאלתי שאלה (שזה אגב משהו שאני לא עושה איתו כי הוא באמת פסיכופט, אני שואלת את הבחור הנוסף שעובד איתי הוא נחמד יותר וסבלני יותר)
בגלל הקורונה אנחנו נוסעים ברכבים של העבודה הביתה, מסיע אותי מישהו גם, בן 40+, קבענו שאם בשעה מסויימת אני לא יוצאת שלא יחכה לי כי אני כנראה ישנה.. משום מה הוא מתעקש לחכות לי בכל זאת ואז מאשים אותי!! הבנתי שהוא חושב שאני יוצאת מהבית רק כשאני מסתכלת מהחלון ורואה שהוא שם.. אוקיי אני כן מסתכלת מהחלון, אבל מתי? כשהשעה כבר מאוחרת והוא לא היה שם לפני כן. אני אמורה לחכות לו בקור? במקום לדבר איתי אני שומעת את התסכול שלו מעובדים אחרים שמדברים עם שנינו...
אני תמיד אמרתי שאם אתה רב עם כול העולם וכל העולם תמיד אשם אז כנראה שהבעיה היא אצלך...
אבל, תגידו זה נראה למישהו הגיוני שהם עושים שרירים על בחורה בת 20? שהם מרגישים ככה בנוח להוציא עליי את התסכול שלהם מהבית? או שאני באמת הבעיה?!
לגבי שאר העובדים, אני בסדר גמור איתם, אני צוחקת עם חלקם ומרגישה בנוח לפנות אליהם לגבי שאלה כזאת או אחרת או סתם לדבר על החיים.. לא יודעת לא היה לי ככה אף פעם שהוציאו עליי את העצבים בצורה כזאת.
לא יודעת איך לשחרר את כל התסכול הזה ולהפסיק לקחת ללב סוף סוף.