מצד אחד לא רוצה להפסיד את הקשר מצד שני מרגיש שהיא לא המכסה שלי

אני באמת רוצה התייחסות כנה ואשמח לתשובות מחבר'ה בגילאים 30 לערך.

אני וחברה שלי כבר 4 שנים בערך ביחד ובאמת אני אחלק את זה ל2 חלקים.
החלק הראשון הוא לפני שנה וחצי אני גרתי בבית עם ההורים והיא בבית עם ההורים שלה ובאמת חייב לציין הייתה מערכת יחסים מצויינת במהלך 3 שנים בערך רבנו אולי פעמיים ובאמת נהניתי מהקשר ואמרתי שכנראה זו האחת שחיכיתי לה.
החלטתי שבאמת המערכת יחסים הזו רצינית ואני רוצה לבחון אותה יותר לעומק ושנעבור לגור יחד ובאמת שנינו הסכמנו על זה חוץ מעל עיר המגורים אבל בסוף התפשרתי ואמרתי נלך על העיר שהיא רצתה ובאמת עברנו לגור יחד.
ופה בערך התחילה הבעיה אני באמת לא רק אתלונן ואני יגיד שאני באמת מגיע מהבית שאני ילד בכור ומפונק (לא הכנתי לעצמי בחיים משהו לאכול) אבל אני גם אגיד שיש לי מוסר עבודה גבוה אני עובד קשה מאוד ומרוויח יפה ואני זה שממן את כל הוצאות הבית גם בגלל כל נושא הקורונה שחברה שלי יצאה לחל"ת ולא רציתי לקחת מה שבקושי נותנים.
אבל זה לא העיקר זה נטו כדי שתבינו שאני לא עד כדי כך מפונק.
עכשיו הבעיה גם שאני בקושי בבית אני הרבה שעות בעבודה ובאמת חשוב לי העתיד שלי ובמקביל אני גם עושה תואר ראשון ככה שבאמת יש עלי המון לחץ.
ובסוף בסוף שאני מגיע לבית כן יש לי את הציפייה שידאגו לי כי זה מה שאני גם רגיל הכוונה בזה שאני אומר ידאגו לי זה בלהכין אוכל ושהבית יהיה נקי ומסודר.
עכשיו מה שהכי מעצבן אותי זה שאני שם לב ממנה שלא משנה מתי אני מגיע למרות שב90% מהפעמים זה בשעות קבועות ואני מגיע בערב אף פעם היא לא תכין לי לאכול אלא רק שאני אחזור היא רק אז תתחיל להתארגן על זה למרות שאני מבקש ממנה כי אני חוזר מאוחר ולא רוצה לאכול ארוחת ערב ב00:00 בלילה כי אני קם מוקדם למחרת.
עכשיו זה נשמע כאילו אני רוצה שתהיה לי "חיילת" אבל זה לא ככה בסוף היא קמה מתי שבא לה כי היא בבית ובימים שהייתי בחופש בחנתי מתי היא קמה וזה בסביבות 10 בבוקר ואז היא כל היום מדברת עם חברות או יושבת על הלימודים ולא משנה מה אני מבקש זה קודם כל תעשה בעצמך או אתה לא עושה מספיק.
עכשיו באמת כל פעם שאני מבקש משהו שהבית יהיה נקי\שתהיה ארוחה בשעה סבירה היא אומרת שהיא לא משחקת ושהיא עסוקה מאוד.
ואותי זה מתסכל כי זה מראה לי שהיא אינטרסנטית רק לעצמה ודבר שני אני כל פעם אומר לה ממה את עסוקה את קמה בשעה 10 ויש לך את כל היום ואת פאקינג בבית ואז היא אומרת שלפעמים היא גם צריכה לנוח.
עכשיו מהיכרות שלי איתה היא באמת לא עצלנית זה איזשהו אופי או חוסר אופי שהיא פיתחה מרגע שעברנו לגור יחד שכנראה חברות או לא יודע מי מפוצץ לה את הראש.
עכשיו עם כל התסכול שבאמת אנחנו כולה זוג אין עוד ילדים ואין כלום ועד שאני מגיע הביתה ויש לי איזה שעתיים בסוף בסוף לשבת עם עצמי אז היא רוצה שאני יעשה דברים וצועקת עלי שאני לא עוזר בבית.
בסוף שורה תחתונה עם כל הלחץ שיש עלי אני רוצה גם לציין שבאמת אני לא נמשך אליה מינית כבר כמו פעם.
אבל אני כן אוהב אותה באמת שאני אוהב אותה ואכפת לי ממנה.
עכשיו רוב מה שכתבתי זה נראה בעיקר כמו פריקה אבל באמת לא היה לי עם מי להתייעץ שהוא ניטרלי ויגיד לי את האמת.
ואני גם חייב לציין שדיברנו על זה לפחות 4 פעמים שיחה קשה וישירה וזה עזר לאולי שבוע שבועיים ואז הכל חוזר לקדומותו.
יכול להיות שאני עושה טעות שאני לא מודע אליה.
כרגע באמת מה שאני שוקל כי באמת אנחנו כבר 4 שנים יחד ואנחנו די בוגרים בגיל אני לא רוצה לשרוף לה את הזמן כי באמת במצב הזה אני לא אהיה שלם להתחתן איתה ואני שוקל להגיד לה שאני רוצה שניקח הפסקה כדי להבין אם עדיין יש אהבה או שפשוט התרגלנו אחד לשניה.
אבל מצד שני אני נזכר בימים שלפני שעברנו לגור יחד וזוכר שהיה ממש טוב ואני מפחד להפסיד משהו טוב בגלל טעות שאני עושה.

תודה רבה לעוזרים! :)