זוגיות עם חסר ניסיון, מרגישה לפעמים שאני מוזרה או משוגעת שאני רוצה התקדמות מעבר

היי,
אני התחלתי קשר (כבר שלושה חודשים) עם בחור שהכרתי (שנינו סטודנטים שלומדים יחד)
החיבור הריגשי ביננו מדהים וזה יאמר לזכותו שהוא משמח אותי (ואני אותו) ואנחנו מבינים אחד את השנייה. ובכלל בהשוואה לסבל שעברתי בעבר מגברים לא נכונים- הוא מכבד אותי, דואג לי, מקשיב, וגם הדברים המציקים לאור הדברים שנחשפתי אליהם- זה סביל ואני מקבלת גם את הדברים הפחות נחמדים אצלו.
אבל יש בעיה, האמת עלתה מתחילת הקשר: אין לו בכלל ניסיון במערכת יחסים, ולי יש.

ואני ארחיב:
בלי קשר לזה שאני התחלתי איתו (למרות שאני מאוד ביישנית וזה לקח ממני הרבה לחץ, אבל נגיד שעברתי את זה בשלום), הוא לא יוזם, אולי רק אחרי שאני מעירה לו על כך.
הוא בן אדם די סגור ומופנם, אמנם איתי הוא כן נפתח לאט ועל זה אני כן מרגישה שהתקרבנו אבל הוא לא יוצא הרבה, הוא לא יזום שנצא למקומות או יעלה על רעיונות למיניהם; ולכן אני הזאת שרוצה/צריכה לתכנן.
ואני חושבת שהכי מפריע לי מהאופי המופנם והביישני שלו, שהוא לא מנסה לגעת. אני לא מצפה ממנו שנשכב בקרוב, והאמת שאני גם לא רוצה עם מישהו שהוא די "שוקיסט" כרגע במצבים האלה.
אבל אני מרגישה לפעמים שאני מוזרה או משוגעת שאני רוצה התקדמות מעבר למה שאנחנו כרגע. כן חשוב לי שהוא יזום דברים (גם משהו מאוד קטן).
במערכות יחסים קודמות (ולא בריאות יש לציין), לא יזמתי כלום אבל גם אהבתי את המצב הזה.
הגעתי עם הבחור החדש למצב שאני מתרגשת מזה שהוא נגע במותניים שלי אחרי הרבה זמן (ולא התקדמנו משם עד עכשיו).
דיברתי איתו בעקיפין על זה, הוא מאוד מתבייש והוא מבין שיש לי ציפיות ממנו (מהקשר) והוא כל פעם חוזר על זה שלוקח לו זמן להבין וזה לא פשוט בשבילו, כיוון שלא חשב על אף אחת אחרת בחייו, ולא יצא לו להתקרב לנשים.
זה כן מדרבן אותי להיות סבלנית כלפיו ולהנחות אותו בקשר הזה אבל אני מודה שלפעמים אני מרגישה כמו מישהי שדוחפת את עצמה לתשומת לב ממנו ומתאכזבת מדברים שהוא לא מבין שהם מובנים מאליהם (ואני כבר אגיד שזה בדיוק מה שהוא לא רוצה שארגיש! אז גם הוא לפעמים מאוכזב מעצמו).
עוד פעם אני אגיד שאני לא מאוכזבת מזה שאנחנו לא שוכבים, אני פשוט לא מגיעה לסיטואציות מיניות או תשוקתיות איתו (זה לא משנה אם זה משהו קטן או גדול) ואני מרגישה שזה חסר לי בזוגיות.


יש בסדר שהמערכת יחסים מרגישה על "הכתפיים שלי"? אתם מכירים סיטואציה דומה? האם זה בסדר שאחכה עם הקשר ולהמשיך לנסות להיות סבלנית איתו? אתם חושבים שזה ישתנה וגם הוא יתפוס יוזמה?