מרגישה שאני לא מרגישה, שנמאס לי מהכל

פשוט נמאס לי.
כל כך הרבה זמן של סבל מתמשך, נמאס מהבדידות שרודפת אותי כל חיי, נמאס מהעובדה שאף אחד לא מבין אותי ועוד מזלזל בי, נמאס לי שאני שקופה ושתמיד מתעלמים ממני ושוכחים אותי. תמיד סבלתי והייתי בן אדם אובדני אבל לא עשיתי עם זה כלום אף פעם, לא חתכתי ולא גרמתי לעצמי ״נזק״ פיזי, רק ניסיתי לעבור עוד יום ועוד יום כי חשבתי שיש למה להמשיך....
התברר לי שאין למה. העולם הזה דפוק וכל פעם מוכיחים לי כמה.. כל אחד חושב על עצמו ופועל לפי אינטרסים של עצמו, אנחנו מין דוחה שהורס את כדור הארץ ואת בעלי החיים שהם היחידים שבאמת איכשהו השאירו אותי בחיים המזדיינים האלו, אז למי בכלל אכפת שעוד בן אדם כזה ימות? זה רק ייטיב לכולם. העולם הזה הוא כלא אחד גדול, אין לי לאן לברוח, הייתי שמחה פשוט למות בדרך הכי ברוטלית שאפשר כי לא מגיע לי כלום אני בזבוז אוויר ולאף אחד לא אכפת גם ככה
ניסיתי להתחבר עם אנשים, כל פעם רק פוגעים בי יותר ויותר ואין לי למה להישאר פה, אני רק סובלת פה פיזית ונפשית ואני רק מסכנת את הסביבה שלי. כלום לא מהנה יותר, כל מי שהיה בחיים שלי נטש אותי או שלא באמת עוזר ועזר לי כשהייתי צריכה אבל עכשיו זה אבוד אני מרגישה לא קיימת אני אוויר, פעם אחת אני מרגישה סבל כל כך גדול שמקשה עליי פיזית ללכת ולקום וגורם לי להקיא, ופעם אחרת אני פשוט כלום ולא מסוגלת להרגיש רגשות, מלאת סימפטיה. נמאס לי מהלבד הזה, אפילו את החיות שלי לקחו לי והם היו הדבר היחיד שעזר לי איכשהו
השנאה העצמית שלי והעצבים מתגברים מיום ליום ויש פעמים שאני פשוט משתגעת, חונקת את עצמי מול המראה וצורחת, מוציאה את כל השטניות והסבל שבי על עצמי כי רק לי מגיע.
הסיבה היחידה שאני לא מתאבדת כבר ומסיימת עם הכלא המתמשך הזה היא המשפחה שלי. כולם סובלים גם ככה ואני לא רוצה לגרום להם עוד דרמות, יש להם את אח שלי שגם יש לו מחלות נפשיות וכל יומיים מנסה להתאבד, ועוד אח עם פוסט טראומה מהאח השני שלי והם מסוכנים אחד לשני, מצד אחד ההורים שלי אומרים לי שאני האור של המשפחה, ומצד שני הם לא יודעים כמה אני סובלת פה בעולם הזה וכמה רק באלי ואני צריכה להיעלם מפה.
לא אכפת לי בכלל שזו כתיבה לא ברורה סיפורית ורציפה עם מלא הפסקות, אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני כבר כמה שנים ככה וככל שעובר הזמן אני נרקבת יותר, יש לי פסיכולוגית אבל זה לא עוזר לי באמת ואני עדיין מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ושם עליי ואני גם לא יודעת אם אי פעם יבינו....