קצת להוריד מהלב לפני שמתחילים מחדש

אוקיי אני אנסה לעשות את זה הכי קצר וברור.
אני והאקס היינו בקשר מרחוק אפשר לקרוא לזה, על אף שפיזית גרנו דיי קרוב.
יצא לנו להתראות במציאות אבל אף פעם לא דיברנו אחד עם השנייה בישירות, אפילו לא בטלפון, רק וואטסאפ. אחרי שנה של מאמצים לקדם את הקשר לכיוון של מפגש, הרגשתי שזה לא עומד לקרות ושברתי את הכלים, גם מולו וגם עם עצמי.. הייתי בטוחה שהוא האחד שלי, אני עד היום לא בטוחה שהוא לא. בכל אופן, כשאני אומרת שברתי את הכלים אני מתכוונת שדיי דחפתי את הקשר לסיום, אבל נתתי לו את השרביט מה שנקרא. רציתי שהוא זה שיגיד די. והוא אכן אמר די.
הוא כתב לי הודעה שכאילו הכחיש בה את כל השנה שהיינו בקשר (ועוד איזה קשר, וואחד קשר אינטנסיבי). לא רק זה, הוא גם ניסה לסובב את הסיטואציה שישתמע לי שאני הוזה את הכל, כמובן שזה בולשיט.
מפה לשם, הבחור התחיל להגיע אחת לכמה זמן (נגיד חודש-חודשיים בממוצע) אל מחוץ לעבודה שלי. יש עדים לסיטואציה, באמת שאני לא הוזה כלום.
פה הסיפור באמת מסתבך לי.
כל פעם ניסיתי להגיד לעצמי פשוט לחייך ולגשת אליו \ לחבק \ פשוט להתחיל שיח אבל במציאות אני מרגישה משותקת במצב הטוב וחרדה (כולל רעידות \ סף בכי) במצב הרע. אני יודעת שאני ככה כי הוא פגע לי באמון ועל אף הרצון הענק לשים הכל בצד, הגוף שלי פשוט מסרב לשחרר מהפחד \ חרדה. אני גם לא ממש מבינה למה הוא תמיד נעמד ומסתכל לי בעיניים לדקה או שתיים אבל אף פעם לא פוצה פה.. כאילו כבר באת, למה אתה בוחן והולך? מצד שני, עברה כבר חצי שנה מאז ההודעה ואני לא מצליחה לשחרר לגמרי, כל פעם שאני כמעט פותחת את הדלת להיכרות חדשה, אני מרגישה שזה לא אמור להיות ושאני עוד לא צריכה לסגור את הדלת איתו.
בחודש האחרון לא ראיתי אותו, כנראה שהוא התייאש מחוסר התגובה שלי כלפיו בכל הפעמים שהוא הגיע. כאילו שיש לו ציפייה שארוץ אליו בזרועות פתוחות, ואני באמת מבינה כי זה קשר של שנה. אבל ההודעה ההיא שהוא כתב לי שנפרדנו סופית... אני גם עכשיו עם דמעות כשאני נזכרת בה, לא כי הוא קילל או משהו, כי הוא ניסה לגרום לי להרגיש \ להישמע משוגעת ובעיניי זה הmove הכי נמוך.

לא יודעת מה אני רוצה לשמוע או מה השאלה, אולי זה יותר וידוי פריקה כי אין גם את מי לשתף בקשר כזה כמו שרובכם מבינים. סיפור דיי מביך לאמצע שנות ה20, מה אני אגיד לכם, לא ככה דמיינתי את הקשר הכי ארוך שלי, מבואסת בעיקר על עצמי