אני לא בטוח איך להשתנות ולבנות את עצמי ואם בכלל צריך להשתנות בדברים מסוימים...

אני לא בטוח מאיפה להתחיל אשמח אבל שתענו לי ותגיבו מה דאתםחושבים עלהכל
אבל נתחיל מזה שאתמול הייתי מאושר.
שני אנשים בני 20 דאחד מהם ראה אותי במצב לא טוב (שעל זה ארחיב בהמשך) וסיפרתי לו שאני לבד וכו בא ולקח אותי ונתן לי הרגשה שיש לי חברים וישבנו דיברנו..
אבל זה קרה שהוא ראה אותי במצב לא פשוט בגלל הרגשה לא פשוטה ועוצמתית דמלווה אותי והאמת אניעושה בדיוק מה שהיא גורמת לי לעשות ומצליח, בזה...
בגדול הרגשה הזאת מלווה אותי בערך מגיל 15..
הרגשה הזאת נגרמה לי בעקבות כל מיני דברים..
בגדול מגיל 8-7 לא היה לי הרבה חברים בכלל..
זאת שהביאה אותי לעולם דחפה אותי ללכת לחוגים כי בקטע הזה הייתי לפעמים כל הזמן בבית..
אבל היא הייתה קשוחה איתה והייתי מחביא ממנה מבחנים... שהיו בציון לא טוב..
אבל מגיל 12-13 עברתי איתה אלימות קשה שכללה שעונים ביד מהשיניים שלה יריקות חגורה ומה לא..
הייתי בורח למישהו כל שבת מישהו שרצה לאמץ אותי ואבא שלי היקר לא הסכים...
הכרתי מישהו שעד היום יש לי את המספר שלו והוא רצה להזמין משטרהשראה את כל הסימנים על הידים... אבל פחדתי שאבא שלי הסתבך...
אבל..
לאחר מכן עברתי לפנימיה כדי לברוחמהבית
אבל שם הבחינו בכל מיני מוזריות.
הייתי בא לרבנים שם לדבר איתם ולבקש כוס תה.. ולדבר איתם..
ואחרי כמה זמן פרץ לי ocd שכלל לחזור על פעולות דתיות...
אבל שהוא פרץיותר הוא פרץ עם כלל מסוים שאם מישהו איתי אני לא צריך לעשות את הטקסים באותה עוצמה או בכלל לא לעשות.
היה לי טקסים בהליכה ואם הייתי רואה כלב או חתול והולך אחריו לא היה לי טקסים..
היה מישהו לידי יושב על מיטה הייתי מחבר את המיטה שלי לשלו והרגשתי שזה כמו שהוא לידי ואין טקסים..
ובשנים האחרונות אחרי שהייתי בכל מיני מסגרות ולא הסתדר בגלל הocd והעיפו אותי מחלקם והבלגן עם זאת שהביאה אותי לעולם החריף והיא לא רצתה אותי בכלל בבית..
והocd היה במצב חמור היא אמרה לי למה לסבולתשתה.... אקונ....
לך לכב.....
י...
השיא היה שהיא עברה ניתוח וביום של ניתוח היאביקשה ממני סליחה ואחרי כמה שבועות גילו שבניתוח הוציאו גידול...
לאחר כמה זמן היה לי יום הולדת ונסעתי חחגוג עם אחותי ואיתה וברכה ליום הולדת היא אמרה לי...
אני לא הייתי צריכה לעבור את זה..
אתה לא חי אתה לא מתפקד
אתה היית. צריך לעבו...
ומאז אני כמעט לא שם..
אבל...
מאז שאני גר לבד היה לי קשה
כי הדרך שלמדתי להתמודד עם הטקסים זה שאבא שלי היה עושה בשבילי הכל ובעצם מונע ממני להגיע למצב שאני צריך לעשות טקסים..
אבל היום אני יודע דזה שהוא עשה בשביל י דברים לא בגלל הocd
אלא בגלל מה שעברתי וכתוצאה מכך אני סובל מחרדת נטישה
שאתה רוצה לקבל הרגשה שעושים בשבילך דברים שלאנשים אכפת ממך אתה מחפש חום ואהבה בצורה אין סופית.
והאמת בשנים האחרונות מאז שאני גר לבד בהתחלה לא היה לי אף אחד אבל לאט לאט מצאתי אנשים שעזרו לי וגם קשרים אפילו רומנטיים אבל בחלקם עברתי ניצול קשה מאוד( שבגללם הרגשתי שהתלותמסוכנת ואניחייבלהיות עצמאיוטיפול
והיום אני יודע שזה שבקשר הרומנטי שילמתי ועשיתי כל דבר שהבן אדם ביקש זה בגלל זה(עד שפתחתי חסכונות וכו ורק אחרי שנה וחצי אמרתידיולמדתי לעמוד על שלי בצורההקשה)
שיש לך חרדת נטישה תעשה הכול בשביל הבן אדם כדי לא לאבד אותו.
שהיה לי מפגש עם חבר /ים רציתי שהוא לא יגמר והייתי מושך את זה כמה שיותר..
עד שהבן אדם נמאס לו..
היה לי קשה עם זה שהוא הולך..
הייתי מבקש ממנו שיעזור לי בכל מיני דברים למרות שהיום אני יודע שזה מרתיע ולא מבקש מאנשים שאני רוצה איתם קשר חברי
אבל זה היה אומטמט כי הרגשתי דאני חייב את זה וגם היום..
שיש לך חרדת נטישה כל בן אדם שנראהבאזור גילך שאתה רואה אתה רוצה לקבל חום ואהבה ממנו שהוא יהיה חבר שלך
ותכלס
בגלל הocdשאני סובל ממנו נעזרתי ונעזר גם היום המון בטרמפים והיום גם מלווים אותי הביתה כי בגלל החרדהמ הocdאני יכול להוציא ולהחזיר את המפתח כמה פעמים ועוד פעולות וזה יכול לקחת לי יותר מלבן אדם רגיל..
קרה כמה פעמים שחיכיתי 3 שעות בחוץ שמישהו ילווה אותי הייתי אומר יש לי עכברבבית לחלק אמרתי ocd וקרה פעם אחת הבן אדם לקח אותי לקנות מלוכדתתעכבר למרות שבאמת לא היה אבל לפחות הוא ליווה אותי...
והאמת..
זה עושה לי הרגשה ממש טובה..
ואני מרגיש שזה דאני היום עושה קצת יותר דברים לבד
זה רק בגלל שבאמת הצלחתי לגייס המון אנשים לעזור לי.. ולפעמים הרגשתי אחרי דעוד מישהו בא ועוד מישהו ברצף שזה כבר יותר מידי ואני מרגיש שאלוקים נתן לי פיצוי בשנים האחרונות חום ואהבה שלא קיבלתיבילדות... ואני מרגיש ואומרים לי גם דאני נראה כזהפנים עדינות וכו ובזכות זה אנימצליחלגרום לאנשים לעזורלי
לפחות 7-8 מהשכונה בטרמפים להכין אוכל לסדר את הבית ומה לא...והעובדה שהלכתי לטיפול זה רק בגלל אלה שעזרו לי ושהם ביקשו דאלך לטיפול הרגשתי מחויב אליהם.. וכל טיפול שהצליח אצלי זה רק מתי שקיבלתי. הרבה אמפתיה וכו מאישהמקצוע...
היה לי שכן שכל דבר שהייתי צריך היה בא נפל לי משהו לרצפה ובגלל הocdלא יכולתי להרים כי זה היה גורר טקסים הוא היה בא..
ותכלס כל שנה ברא ש. שנהאני קונה מתנות לכל מי דעוזר לי כי אני מרגיש פחד לאבד אותם...
וככה זה מגיל 26 עד עכשיו 29... אבל לאחרונה הרגשתי את זה יותר ויותר..
מישהי הכינה לי תה פיתחתי פתאם רגש שהיא כמו א מ א...
הנורות האדומותנדלקו שמישהו שצעיר ממני בהרבהיחסית עזר לי בבית בסדר וכו להכין אוכל וגם אליו פיתחתי רגש שהואכמו אבא שלי ושראיתי אותו ברחוב והוא לא ענה לי נפגעתי. והואצעיר ממני בלפחות 14שנה....
משפחה שאירחה אותי בפסח(מגיל 12-13 אני מצאתי איפה להיות ולא התביישתי לבקשעזרה חוץ מ5 פעמים שהיו לי קשים מאוד ובכיתי המוןכי בחג ובשבת אני הכי מרגיש שאני צריך הרגשה שלמשפחה)
ושם הסבתא האמת הרגישה אותי בסוכות ואמרהלי אנחנו לא יכולים להיות הוריםשלך..
אבל המשיכה לארח והביאה לי ביד זרעי חמניותתלאכול והרגשתי שוב וחזק יותר שהיא מאכילה אותי כמו ילד וזה בגיל 29....
תכלס
אני מרגיש שזה מובן ואני מרגיש שזה בסדר גמור להיעזר ככה ולהרגיש כי עברתי דברים קשים מאוד ומגיע לי לקבל מה שלא קיבלתי מהורים..
והאמת מי שלא עוזר לי אני מתמלא כעס נגדו למרות שאני יודע שהוא לא חייב לי כלום אבל זה. הרגשה שיש לי שכולםצריכים לעזור לי...
אבל..
בכיתי בחג למרות שהייתי אצל משפחה בגלל דבר מוגז ם שעשיתי.
בחול המועד הייתי לבד ובערב החג. הרגשתי רע עם זה שאני אהיה אצלהמשפחה רק בחג ולא אחכ וכתבתי פוסט קשה מאוד בפייסבוק(שבעבר שזה קרה המשטר ה חיפשה אותיבכל העיר מחשש לחי.י)..ועשיתי את זה כי רציתי חום ואהבה מרב שעזר לי בעבר והפסיק לשאול, שלומי וכתבתי בפוסט שהוא מכיר אותי כדי שיבואו אליו...
אבל איך שנכנסהחג פחדתי מאוד שהמשטר ה תחפש אותי ותבוא לאיפה שהייתי והם לא יארחו אותי יותר כי הם ירתעו מהמצב שלי ולקחת אחריות.. והיה נמאס, לי כבר מזה(פעם שעברהשכתבתי המשטרה הגיעה למשפחה אחרת שאירחו אותי והיה לי בושות והם לקחו אחריות... הם הגיעו גם להורים וזאת שהביאה אותי לעולם אמרה לי במוצש תעשה לעצמך מה שאתה רוצה רק אל תטריד אותנו..) אבל בפועל כנראה לא כתבתי בפירוש דברים קשים מידי ואולי אף אחד לא קרא כי חג אבל אז הרגשתי לאן זה מוביל אותי כל החרדת נטישה..
אחרי זה שראו אותי בוכה הכרתי את זה שלקח אותי עם חבר שלו וכו.. ונתן לי הרגשה טובה... וגם שהוא בא והייתי איתו בחנתי כל תנועה שלי ודיבור כדי לא לאבדאותו..

תכלס אני זוכר שזה שהזכרתי לפני שרצה להזמין משטרה בעקבות הסימנים על היד אמר לי הרבה הטקסים בשביל תשומת לב
ותכלס שמישהו פנה אלי בעקבות שהוא ראה את הטקסים זה הרגיע אותי
לפעמים הרגשתי דאני באמצע הטקס שאני נואש למישהו שיבוא וישאל מה קורה וידאג לי.
בגלל זה אני מרגיש שמתי שעברתי טיפול cbt והתחלתי לעשות דברים לבד זה נעצר כי כל עוד החרדת נטישה לא תטופל הצורך וכו לא ירד ואני מרגיש שכל הocd, בנוי על זה ולכן אני מרגיש שזה נעצר..
חוץממזה ושמתי שהייתי עם אנשים או בקשר רומנטי הטקסים ירדו בהרבה ועשיתי הרבה דברים מתי שהבן אדם היה לידי דברים שהייתי לבד לא הייתי עושה..
פיסכלוג שיש לי עכשיו אמר לי שלדבר על הקשר עם זאת שהביאה אותי לעולם יהיה חמש שנים וצריך להתחיל לעשות דברים לבד ולהפסיק להיעזר בכל דבר ועצם העשיה תעלה את הביטחון העצמי.
השאלה אם הוא צודק כי אני מרגיש שכל עוד זה לא יפתר הטיפול לא יעיל
ומישהו יודע איך מטפלים בחרדת נטישה?
אני חייב להגיד שאני לא מתכנן להילחם ברגש שיש לי כל עוד איש מקצוע לא יטפל בחרדת נטישה.. יש איש מקצוע אחד שהזדהה עם דברים זעברציטואמר לי שקשה לו לשמוע ודברים דומים והוא היחיד שגרם לי לעשות דברים לבד...
תכלס אני רוצה לטפל בעצמי גם בעיקר כי אני מרגיש שכל עוד זה כך לא יהיה לי חברים אמיתיים כי חברים מתוך עזרה ורחמים זה לא מאה אחוז חברים אני תמיד ארגיש שאני מכבידעליהם..