מרגיש פשוט מתוסכל מהמצב... איך להתמודד?

שלום לכולכם, רציתי לפרוק קצת את מה שנמצא על ליבי ובנפשי כבר הרבה מאוד זמן ואני מרגיש שאני כלוא בתוך לולאה שאין לה סוף ופשוט לא מצליח למצוא אהבה...

היתה לי רק מערכת יחסים אחת שנמשכה שנתיים בחיים שלי וזה הניסיון היחידי שלי במערכות יחסים, בתקופת קורונה כשאי אפשר היה לצאת ניסיתי את מזלי בכל מיני אפליקציות הכרויות למינהם אך בקושי ענו, ואם ענו לי אז הרגשתי שעושים לי טובה... על כל משפט שהייתי אומר לבחורה, היא היתה מחזירה לי סהכ במילה יבשה "חחח/אוקיי/טוב" שמשם אי אפשר היה להמשיך את השיחה יותר ואני באמת לא מבין למה.. אני לא מכוער, אני גבוה (190), בדרך לסיים תואר במדעי המחשב וסהכ מגיע מבית טוב עם ערכים וכבוד כלפי המין השני...
אני גם לא אוהב את המשחקי אגו האלו של לענות בקרירות או לנסות להרשים.. אני פשוט נוטה להיות ישיר וכנה ובזה אני מאמין, אני בחור בן 29 ועברתי את שלבי המשחקים בחיים וסהכ מנסה למצוא אהבה אך ממש ללא שום הצלחה, וזה גורם לי פשוט לאבד את הביטחון שלי יותר ויותר... כל תגובה קרה/סינון פשוט מחזירים אותי כמה צעדים אחורה וגורמים לי פשוט לאבד ביטחון לנסות להתחיל עם בחורה...
ברשתות חברתיות או במציאות אין לי מספיק אומץ לגשת לבחורה ולהתחיל איתה, יש לי פחד פשוט לעבור השפלה ושזה יוריד אותי עוד יותר למטה...

ניסיתי באחת מהאפליקציות שלי לנסות לשנות את המיקום למדינה אחרת ולבדוק אם גם במדינות אחרות הבחורות יענו לי בקרירות או התעלמו, והופתעתי לגלות שדווקא רוב הבחורות שפניתי אליהן פיתחו איתי שיחות והיו גם שיחות מעניינות שהיה לי כיף לדבר איתן גם סתם ככה...
שאלתי את עצמי אז במה הבעיה בבחורות הישראליות?
אולי בגלל שאני מברית המועצות אז הן לא יודעות אם אני יהודי או לא וישר פוסלות?
יש עדיפות לגברים מזרחיים במדינה הזאת ובגלל זה כל כך קשה לי?
אני שואל כי אני באמת כבר לא יודע מה לחשוב....
עוברות לי כבר מחשבות אולי לפנות לסוכנות כלות מאוקראינה או משהו כזה, כי פשוט שום דבר לא הולך לי כאן... ומה כבר ביקשתי? למה אחרים מצליחים ואני לא? אולי כי אני בן אדם טוב מידי? מכבד מידי? זה אני ואני לא מתכוון להשתנות, או להתנהג כמו ערס.. ממש לא...
באמת שאני מרגיש לפעמים כל כך רע עם זה, שאני פשוט לא יודע מה לעשות...

תודה לכל מי שקרא את זה עד הסוף, הרגשתי צורך לפרוק... אשמח לקרוא תגובות :)