המנהלת שלי לא מבינה שלא הקדשתי את עצמי לעבודה כמוה

מנהלת המחלקה שלי היא חולת עבודה
היא ממש אוהבת לעבוד, תמיד מגיעה מוקדם ואם המנהל מבקש ממנה להגיע ביום חופש שלה היא תבוא וממש יש לה מסירות בעבודה.
אני עובדת טובה, תמיד מגיעה בזמן לפעמים לפני אם מבקשים ממני או נשארת כשיש לחץ ואפילו לא הלכתי ליום כיף עם המשפחה שלי כי לא היה לי עם מי להחליף בעבודה משמרת ולא רציתי לדפוק מישהי במשמרת לבד במחלקה.
בכל מקרה אני כרגע לומדת כמה ימים בשבוע ובנותרים אני רוב הזמן לומדת לבד או שיש לי תגבורים.
בגלל מישהי שתמיד מבריזה מהעבודה (אנחנו 5 בנות בסך הכול במחלקה אז או 2 במשמרת או 3) היא ביקשה ממני לתת מעצמי יותר.
להגיד את האמת אני פשוט תשושה, אני מרגישה שאין לי זמן לישון בגלל העבודה ולימודים ואמרתי לה שאני אראה אם אוכל לתת עוד שעות אבל לא בטוחה כי אני גם לומדת.
היא נכנסה למוד עצבני וענתה לי "כן אבל את לא עובדת כל השבוע" עכשיו אני מכבדת אותה מאוד אבל עצם זה שהיא פריקית של עבודה זה לא אומר שאני צריכה להשקיע את חיי גם לזה.
אמרתי לה שאנסה אבל בתכלס לא נראלי שבאמת אוכל ואני יודעת שהיא תיקח את זה קשה.
לפני שהמנהל גם אסר לנו להגיע סתם ככה בבוקר בלי אישור היא הייתי מבקשת ממני להגיע שעה וחצי! לפני פתיחת החנות כדי לסדר, כשבפועל באים רק חצי שעה לפני. כשעניתי לה שיש לה אוטו ולי לוקח 45 דקות להגיע בשני אוטובוסים היא בכל זאת ביקשה שאקדים אם אני יכולה.
בקיצור זה נמשך פה ושם ואני לא יודעת איך חד משמעית להגיד לה להפסיק לבקש ממני לעשות את זה כי אני באמת מכבדת אותה והיא עוזרת לכולם אבל אני לא היא ויש לי דברים אחרים לעשות בחיים חוץ מעבודה. מה לעשות?