יותר מדי מחפשת אישורים מהסביבה לכמה אני מושכת... מתביישת בעצמי. איך להתמודד?

היי אנשים, אני יודעת שכנראה יצלבו אותי בתגובות ואני יכולה להבין למה, אבל אני מבקשת שתקראו עד הסוף ותנסו להבין שכל מה שאני מתארת אני מרגישה שממש לא בשליטתי...

אז ככה, אני נשואה לבעל מהמם ומושלם, כמובן שכמו כל זוג יש לנו את העליות והירידות שלנו, אבל סהכ אני לא חושבת שיכולתי לבקש גבר יותר טוב ממנו. הוא גורם לי להרגיש יפה ומושכת! ובאופן כללי אני מבינה מפידבקים מהסביבה שאני באמת נראית טוב, אבל הביטחון העצמי שלי תמיד היה מאוד נמוך. ביסודי וחטיבת ביניים הייתי נראית כמו קוף - שנאתי את עצמי ואת איך שאני נראית ואפילו "העלמתי" הרבה מהתמונות מהתקופה הזאת. כשהתבגרתי גם הגועל של גיל ההתבגרות קצת התמתן וגם למדתי קצת יותר איך להתלבש יותר מחמיא, איך לסדר את השיער, עשיתי לייזר... היום אני נראית טוב ויודעת את זה, אבל עדיין לא עד הסוף מקבלת את זה וכל פעם שמשהו הכי קטן מערער את זה (חצ'קון, יום שיער רע או משהו כזה) אני שוב מרגישה כמו קוף, לפעמים עד לרמה שקשה לי לצאת מהבית.

חלק מההתמודדות (הלא בריאה!) שלי עם זה היא לחפש כל הזמן אישורים מהסביבה לזה שאני יפה ומושכת - בעיקר עניין של גברים אחרים. כשאני אומרת "לחפש" אני לא מתכוונת שאני עושה משהו אקטיבי כדי לקדם את זה שיתחילו איתי, אלא בוחנת כל הזמן איך בוחנים אותי ומנסה להוציא רמזים להאם חושבים שאני יפה/סקסית או לא: מבטים, חיוכים, אמירות... חשוב לי לציין שזה לא שאני עושה עיניים לאנשים או משהו כזה, אני פשוט מסתכלת כל הזמן בתקווה שיבחנו אותי, יביטו בי, יתלהבו ממני... מתלבשת לפעמים בבגדים מסוימים שאני יודעת שמבליטים איברים מוצלחים שלי...

כשאני מקבלת את התשומת לב הזאת ("וואו את נראית מהמם", "איזו יפה את", בהייה נבוכה ולא רצונית בגוף שלי, אפילו רק של כמה שניות) אני בענננים - מוחמאת בטירוף, מרגישה ממש סקסית ויפה. אני גם נבוכה ברמות ומגיבה בהתאם עם תודה מנומסת ומחליפה מהר נושא, אבל דברים כאלה יכולים לעשות לי את היום.

ושכזה לא קורה (מה שקורה הרבה, כי חוץ מלהתלבש קצת צמוד לפעמים זה לא שאני עושה משהו בהתנהגות כדי להוביל לזה - אני מנסה להתנהג רגיל ואפילו צנוע) אני מתבאסת וחושבת שאולי אני לא נראית היום טוב כמו שחשבתי.

למען הסר ספק - בעלי נוכח בהרבה מהאינטראקציות שאני מדברת עליהן, רואה שמחמיאים לי ונהנה מזה גם, זה אף פעם לא חוצה גבולות לא לגיטימיים ומדובר בד"כ בחברים קרובים משותפים שמחמיאים בצורה כזו. עם אנשים זרים אני יותר אחפש מבטים ושפת גוף, כי לא אגיע לעולם למצב שגבר זר מרגיש בנוח לדבר אליי בצורה כזו (אלא אם הוא עשה זאת ממש בניגוד לרצוני ואז אני ארגיש לא בנוח בכלל, ולא מוחמאת).

המחשבות האלה מגעילות אותי!!! הלוואי ויכולתי להעלים אותן ופשוט להיות מסוגלת לעוף על עצמי ולהרגיש ביטחון באיך שאני נראית גם בלי להצטרך כל הזמן לקבל אישור מהסביבה - אבל זה קשה ממש ואני כל הזמן מוצאת את עצמי נופלת לזה. אני גם מרגישה מתוחה בגלל זה ליד אנשים (בעיקר גברים אבל לפעמים גם נשים), כי אני מודעת מאוד לתנועות שלי, לשפת גוף... אני מרגישה לא בנוח, כל הזמן מודעת לעצמי ולאיך שאני נראית, איך השיער יושב, איך הבגדים יושבים.. ולא יכולה להינות!

אני מטופלת אצל פסיכולוגית וממש מתביישת לספר לה את זה, למרות שאני יודעת שזה בדיוק המקום לפתוח את זה ושהיא לא תשפוט אותי ואולי תעזור לי להתמודד... בגלל זה אני כותבת כאן, אולי בעיקר כדי לפרוק אבל על הדרך אולי כדי לשמוע רעיונות אם יש לכם - איך להשלים עם עצמי כבר ולהינות מכל הטוב שיש לי בחיים בלי להיות מושפעת כל כך מהעניין הזה? יש כאן מישהו/מישהי שמזדהים עם מה שאני כותבת? זה הופך אותי לבן אדם רע? מרגישה פתטית.