מסכמת במשפטים קצרים את המצב:
-היה לי חבר ראשון
-נפרדתי ממנו (לא אפרט בפוסט את סיבות הפרידה-אציין שאין מקום לגישור היה את האופציה ונתתי הזדמנות מספר פעמים לגשר והיא לא נוצלה על ידיו בנוסף לכך סיבות ישנם סיבות נוספות לפרידה)
-הראש שלי יודע שמגיע לי הרבה** יותר
-הלב שלי עדיין מתגעגע ואוהב אותו
-קיבלתי יחס מזלזל וחוצפה שחוצה כל גבול הגיוני לפני אך בעיקר אחרי הפרידה
-לצד זאתת גם היה המון טוב
-הפרידה הזאת פירקה אותי נפשית, כל המצב רוח שלי ברצפה ואני הייתי אחת הנשים החייכניות והשמחות בהגזמה ועכשיו אין לי מצב רוח בכלל
- כל הסובבים אותי לא אוהבים אותו (במילים יפות) אחרי מה שעשה לי
-אני אמורה לשנוא אותו, אני לא אמורה להתגעגע אליו או לחשוב עליו אחרי מה שעשה לי ובכל זאת אני לא שונאת אותו ורק מתגעגעת.
-אני לא אחזור אליו כי אני יודעת שזה לא יעשה ללי טוב ושמגיע לי פי מיליון.
-עבר כבר חודש מהפרידה ואני לא יורדת מזה, לא מצליחה להעביר יום אחד בלי לחשוב עליו.
- למה אני לא שונאת אותו למרות הדברים המכוערים שעשה לי ?
-הראש שלי מבין משהו אחד אבל הלב שלי לא משחרר.
יש פה מישהו/י שעבר משהו דומה אולי ? לא יודעת כמה הפוסט שאלה נשמעת יותר כמו פריקה אבל אשמח לשמוע את דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025