אני כבר לא יודעת מה לעשות בבקשה תייעצו לי. איך לתפקד נכון בשביל הילדים?

היי ,
אני מיתמודדת כבר במשך שנים מאז שהשתחררתי מהצבא בעקבות הריון עכשיו בדיעבד מרגיש שהכול התחיל מפה.
בעקבות כך יצאתי מהצבא אחרי שנה ו6 חודשים והרגיש כמו החמצה הייתי אפילו בקורס קצונה , אך לאחר הלידה חיפשתי עבודה ישר אחרי 3 חודשים ולא מצאתי את עצמי כמתאימה אם זה חוסר בטחון ואם זה ההרגשה כשונה מהצעירים האחרים כי אני אמא הכול הרגיש קשה יותר, ולא הקל עליי בכלל כשפוטרתי מהעבודה הראשונה שלי ביס ובזמנו המיונים היו קשים מרכזי הערכה וכו'... עד שתפסתי מעצמי כי התקבלתי ....
וגם שמתי לב שלאט לאט התנתקתי מכול החברות והייתי רק הבת שלי והבן זוג שלי לא עניין אותי הסתגרתי לאט לאט וכך זה המשיך עברתי מעבודה לעבודה אף פעם לא יכולתי להישאר בעבודה יותר מחצי שנה תוך כדי נולדה הילדה השנייה ושום עבודה לא היסתדרה גם אני הייתי מסוגרת ומנותקת מחברות רק בן זוגי והמשפחה גם את המשפחה אני לא כול כך משתפת ברחשי ליבי הנסתרים והם הרבה חוסר בטחון חולשה , אדישה מדיי לדברים לא יכולה להיתקדם בשום דבר פחותה מאחרים מעכבת את בן זוגי .בגיל 25 עברתי תאונת דרכים שממנה לקח לי הרבה זמן להשתקם וכמובן הרבה מחשבות לא טובות עברו במהלך השיקום למרות שבן זוגי (וזה עוד נושא מכיון שאף פעם לא התחתנו עד היום ולא בגלל אי רצון , אבל הגברתי על זה כבר לא מפריע לי)עשה המון, עבד לבד תפקד מדהים איתי ועם הבנות הוא היה מדהים , לאחר שהשתקמתי נקלטתי להריון שזה במפתיע לגמרי עם תאומים זהים מדהימים ועושים הרבה שמח בבית .
כיום אני בת 34 אם ל4 ללא חברות כי אני לא מצליחה לתקשר לכדי חברות ,
לומדת בניסיון לרכוש אוליי שייתן לי קצת ביטחון קרימנולוגיה וסוציולוגיה ,הייתה לי עבודה אך כרגיל לא יכולתי להיתמודד אני איך לקרוא לזה אך משהו גורם לי לתחושה לא טובה לתחושה רעה ולא יכולה להמשיך בעבודה יותר מחצי שנה אני שונאת עצמי על זה אני שונאת שאני מאכזבת את המשפחה שלי את בן זוגי
את הילדים שלי את עצמי שונאת הרבה חשבתי מחשבות על לא טובות אך עצרתי את עצמי מכיון שאני קודם לא רוצה בכלל להוסיף כתם ממה שכבר אני מרגישה שקיים להם עקב אמא לא מביאה פרנסה ואני גם לא יודעת אם אני אמא טובה בכלל ...
אבל אני רוצה לדעת איך לתפקד נכון בשביל הילדים שלי ?
איך לעבוד ושמר מקום עבודה בלי פרישות רצוניות וניסיתי כול עבודה מהבית הכול , מה לעשות?