בעלי משפיל אותי באופן קבוע ואני בתחילת ההריון אובדת עצות, מה עליי לעשות?

התחתנתי בנשואים אזרחיים לפני כשנה ומאז ומתמיד הקשר שלי ושל בעלי היה ממש רע,
ללא תקשורת, ללא משפחתיות וללא זמן איכות או השקעה בקשר מחוסר תקציב וחוסר רצון מהצד שלו
המצב שלנו כולל השפלות בפומבי ובבית,
אלימות מילולית והערות פוגעניות ואפילו אלימות פיזית - דחיפות וזריקות של חפצים ופגיעה ברכוש שלי ואיומים על פרסום שלילי נגדי בפייסבוק ובין מכרים משותפים
זה התחיל ממש אחרי החתונה ובכל פעם שאני מתעמתת איתו הוא מטיח בי שלא אוהב אותי ולא רצה את הקשר הזה ומאשים אותי בזה שהחיים שלו כבר לא כמו שהיו פעם, טוען שהרסתי לו את הקריירה ואת היחסים עם משפחתו ובעיקרון מתנער מאחריות ורק מאשים אותי בכל דבר כל היום אפילו כשאני לא בבית ואני בעבודה אני אהיה אשמה במשהו שלא עשיתי כראוי וכשהגיע הוא יצרח וישתולל כי זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב,
הוא אף פעם לא תומך בי ולא רוצה לעזור למשפחתי אין לו רצון להתקדם ולהתבגר הוא מבוגר ממני ב 5 שנים ועדיין מתנהג בצורה ילדותית ללא מחשבה וללא היגיון
כעת גליתי שנכנסתי להריון לחודש רביעי למרות שהוא היה קורא לי עקרה באופן קבוע לפני זה וצוחק שאני לא נקלטת עכשיו אני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד חכיתי לילד הזה כל החיים אני יודעת שאם אעשה הפלה יש סיכונים גדולים שאצטרך לקחת בחשבון וזה משהו שלא אוכל לסלוח לעצמי אבל מצד שני אני לא רוצה להישאר אם חד הורית וכל חיי חלמתי על משפחה מאושרת וזוג הורים ששורדים יחדיו את החיים ולא רוצה לעבור את כל התהליך הזה לבד למרות שיש לי משפחה תומכת שרוצה שאחזור לגור אצלה אני כל הזמן מנסה לשכוח ולסלוח ולהתחיל איתו דף חדש וכל פעם מתאכזבת יותר ויותר..
הוא גרם לי להגיע לחובות ענקיים שקודם לא היו לי ולא יודעת איך הרשתי לעצמי בכלל (החשבון שלו מעוקל)
ומרגישה שהכל על הראש שלי בנוסף לילד שבדרך והוא בקושי עובד לא רוצה לקחת את עצמו בידיים, בוכה כל הזמן על החלב שנשפך כל פעם אכלו לו שתו לו ותמיד רע לו מרגיש לי שאני רוב הזמן לבד ואף אחד לא מבין אותי והמשפחה שלו לא יודעת איך לעזור אומרת לי לא להתייאש ולא להקשיב לו כשהוא עצבני אבל אי אפשר כי עוד מעט יהיה לנו תינוק והוא כן יקשיב ואני לא מעוניינת שיגדל באווירה כזו כשאין טיפת שמחה בבית שלנו,
אני באמת מנסה לראות בו את הטוב אבל קשה לי אני לא מרגישה אהובה כל הזמן שומעת אותו מתלונן שכואב לו פה וכואב לו שם ושהוא לא מרגיש טוב (ממש קופת חולים) כל פעם הוא צריך פינוקים וצומת לב ואני זו שצריכה את זה בעצמי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כשלא הספקתי לראות איתו כלום לא טיולים משותפים בחוץ לארץ וגם לא בארץ, לא סרט בקולנוע ולא מסעדה ואפילו לא רחצנו בים אני מרגישה מבוישת שהתחתנתי לא בלב שלם ושאני צריכה לעבור כאלה השפלות, אין ספור משטרות אצלנו בבית על צעקות שהשכנים שומעים ובסוף אני מוצאת את עצמי מרחמת עליו ומנסה לקחת הכל על עצמי ולהודות בזה שאני משוגעת בקריז שחייבת לשחרר את הלחץ שלה בצעקות ושהוא כמובן לא עשה לי שום דבר אבל לפעמים זה לא נכון ובא לי שהוא ישלם על מה שהוא עושה לי אבל אין לי את האומץ הדרוש לזה,
בזמן האחרון ממש נפלנו שנינו לא עובדים והוא רוצה שאחזור לאמא שלי כי אין לנו כסף לגור ביחד בדירה יותר כמובן שהתשלומים והחובות נפלו עליי, ההריון נפל עליי והוא מתכוון לברוח אבל חשוב לציין שהוא מעשן ושיש לו מצבי רוח קיצוניים שמסבירים את כל התמונה ופעם הוא הכי ג׳נטלמן שיש ופעם הוא צורח שאעזוב לבית של אמא שלי ואלך ממנו כמה שיותר מהר והאי וודאות הזאת הרגה אותי הוא נרגע ואז שוב משתחרר לו הקפיץ,
כל פעם לחץ ודמעות אני כבר מרגישה שאני מאבדת את עצמי ולא מבינה מה עשיתי לא בסדר שאני צריכה ככה לסבול כי אם אחזור לבית הוריי זה יהיה עבורי סוג של כישלון וזה ימוטט אותי לראות את חברות הילדות שלי מתחתנות ובונות משפחה ואני חוזרת אחורה להורים עם ילד לבד זרוקה ללא גבר לצידי וללא משפחה משלי כי זה לא מה שרציתי עבורי בחיים והפחד הכי גדול שלי היה הדבר הזה שקורה לי ובגלל זה אני נשארת ונותנת לעצמי עוד הזדמנות או סיכוי להצליח להעביר את מה שהיה ולנסות להציל את מה שיש למען הנישואים שלי ולמען הילד שלי שבדרך למרות שבעלי כבר לא סומך עליי ומתחיל להגיד גם על העובר שלדעתו הוא לא ממנו ושהוא לא יכול להיות בטוח שהוא ממנו ומצליח לפגוע בי חזק עם המילים שמכוון.. מה אתם חושבים שעליי לעשות במצבי?