שני גברים, אחד יותר ההיפך מהשני, והם משגעים אותי!

היי! זה הולך להיות ארוך אבל אני בכל לשון של בקשה מבקשת שתעזרו לי כי אני אובדת עצות ועל סף שיגוע..
מתוך מסורת עדתית משדכים לי גברים למטרת נישואין (לאו דווקא מיידים אבל שכן נתחתן בסופו של דבר) . לפני חודש בערך הכירו לי גבר אחד, נקרא לו צ'. הרושם שלי ממנו עד עכשיו (תמיד יכול להיות מצב ששפטתי לא נכון אבל זה מה שיש לי בינתיים: בחור רציני *מאוד*, בן 30 (כן זה נורמלי במסורת שלנו), עבודה מאוד מכובדת, הורים מבוססים מאוד, מדבר רגוע עד כדי אדיש (כמו פרופסור), כמעט ולא צוחק (יש לו סיבה אישית שלא אפרט), חופר קצת עד מאוד- כבר חודש אני לחוצה ועמוסה מאוד בתואר ואין לי זמן לתת תשומת לב לעצמי ולאנשים אחרים בשביל לשרוד את הסמסטר ואת המבחנים הקשים, אבל בכל זאת ניסיתי למזג אז היינו מדברים בשיחות טלפון שכל שיחה הייתה בין 45 דקות לשעה וחצי ולפני שבועיים יצאנו לפגישה ראשונה שהייתה 5 שעות. דיברנו על הרבה דברים עמוקים והוא אוהב לשמוע את הדעות שלי ואת המחשבות שלי (אני די דעתנית), החמיא לי המון, הביא לי פרחים, דובי, שוקולדים גם בפגישה הראשונה וגם היום. הוא אומר שאני מלאכית ומדהימה ושהוא מאמין שהוא לא צריך אף אחת חוץ ממני, שהוא מתגעגע אליי, לחיוך שלי לשפתיים שלי (וכל המגע שהיה בפגישה זה חיבוק בהתחלה וחיבוק בסוף ותו לאו).
נשמע מושלם נכון? מבחינת הזאת אין ספק, אבל הבעיה היא שהוא לא הטעם שלי מבחינת מראה. אני לא נמשכת אליו בכלל, הייתי צריכה להכריח את עצמי להסתכל על הפנים שלו במהלך הפגישה שלנו ולהגיד את האמת? אני לא מהאלה שנכבשים ממחמאות ומתנות. אני אפילו מפחדת מאנשים כאלה כי תמיד הייתה לי הרגשה שיש להם אינטרס מוחבא, וההורים שלי תומכים בחשיבה הזאת. הוא גם אחד שצריך שיגידו לו מה לעשות. כאילו בשביל לא לאכזב או בשביל שיידע מה הדרך הנכונה לעשות דברים אז הוא צריך מישהו שינחה אותו ויגיד לו מה נכון ומה לא נכון והוא אפילו אמר שהוא ישמח שאחליט בשבילו החלטות, בקיצור סוג של אשתלט עליו. ואני לא מהשתלטניות ואני לא רוצה להיות כזאת! אני רוצה מישהו שיגיד לי את הדעות שלו וככה נחליט ביחד ובהדדיות. אני כולה בת 23, יש המון דברים שאני לא יודעת ואני לא מוכנה לקבל החלטות בשביל מישהו אחר! דיברנו על זה היום והוא מבחינתו לא אכפת לו שאחליט בשבילו. אני רואה את זה ככה: פודל. הוא יהיה הפודל שלי. אולי אני מגזימה אבל ככה אני רואה את זה כרגע.
עבר כולה חודש מאז שהכרנו וכולה שבועיים מאז הפגישה הראשונה והוא ישר ממשיך להגיד שהוא רוצה שנצא לפגישה שנייה למרות שכל פעם מחדש אני אומרת לו שאין לי זמן בגלל המבחנים שלי וזה חוזר בלופים כל כמה ימים. ואולי אצא רעה אבל יש לי תחושת בטן שהוא אדם אובססיבי אבל זה לא ממש בטוח אני עוד מנסה לבחון את זה אז לא לקחת את זה יותר מדי ברצינות. אין לו ניסיון עם נשים כמעט בכלל- אמר לי שהוא התאהב רק פעם אחת עם ידידה שהייתה תפוסה, ופשוט יצא מצב שכל השנים האלה התמקד בלימודים ובעבודה בשביל להתחמק ממחשבות על זוגיות.
כל העניין איתו מלחיץ אותי מאוד כי בשבילי זה קורה יותר מדי מהר. וניסיתי להיות מושלמת כלפיו כמה שאני יכולה למרות שאני די מייבשת אותו בגלל שאני עמוסה במבחנים. בנוסף, ההורים שלי אמרו שפגישה שלישית והלאה זה כבר התקדמות, משמע חושבים לעומק על אירוסים ונישואים אז אני צריכה כבר להחליט אם להמשיך איתו או לא. אני גם לא רוצה למרוח אותו יותר מדי כי אני מרגישה שאני חייבת לו משהו כי הוא חשב עליי וקנה לי פרחים (פעם נתן לי ביד ופעם במשלוח עד הבית) ואני מרגישה כל כך רע שהוא נפתח אליי כזה מהר ושהלב שלי עדיין סגור כלפיו.
אני ממש מבקשת לא לשפוט אותי, אני יודעת שאני נשמעת רעה וכפוית טובה אבל בבקשה תנסו לראות את זה מהצד שלי.
הבחור השני, נקרא לו מ'. הכירו לי אותו לפני 3 ימים בערך. לא נפגשנו עדיין. הוא בן 27, עובד גם בעבודה מכובדת, לפי כמה תמונות שלו שראיתי הוא קצת יותר הטעם שלי, הוא ציני כמוני, אדם פרקטי (ככה אמר על עצמו), צוחק איתי מדי פעם. יש לי תחושה שהוא יותר דומה לי באופי (אבל שוב אנחנו מכירים כולה 3 ימים אז התחושה לא ממש מבוססת). רק מה? הוא עונה להודעות שלי פעם ביום. ברצינות. אבל כל מענה זה בערך 9 הודעות ברצף. בינתיים השיחות שלנו יחסית שטחיות. עוד מידע: אמרו לי שהוא גר בחו"ל כבר כמה שנים טובות (הוא מדבר עברית והכל טוב). אני לא רוצה לעבור לגור בחו"ל ואמרו לי שיכול להיות שהוא כן ירצה לגור בישראל אבל אנחנו לא מכירים הרבה זמן בשביל שאשאל אותו שאלה כזאת כבדה אז עד עכשיו לא שאלתי אותו בקשר לזה. הוא גם גר לבד בחול וזה יוצר רושם של בטח יש לו הרבה ניסיון עם נשים וכל זה ואני מפחדת שמכריחים אותו להתמסד, settle down. אני באמת לא שופטת לפי עבר אבל יש גברים שאוהבים את חיי הרווקות שלהם ואני מפחדת שהוא אחד מהם.
לסיכום: האחד שחור והשני לבן. הראשון חופר והשני עונה פעם ביום. ואני צריכה להחליט מה לעשות עם שניהם, במיוחד שהראשון כל הזמן אומר שהוא רוצה שנצא עוד פעם. אני לחוצה והראש שלי לא צלול בכלל וכל הפתיחות של הראשון והמענה האיטי של השני ממש לא עוזרת למצב ולזירוזו.
אם הגעתם עד לפה, המון המון תודה שקראתם ואני מאוד מקווה שיש להם עצה כלשהי, אפילו ההכי קטנה, שתוכל לעזור לי.