אחי הטריד אותי מינית בילדות ולאחרונה השתחרר מהכלא. מה לעשות?

היי, זה כנראה יהיה קצת ארוך אז אשמח אם תהיה לכם סבלנות לקרוא..
אחי התחיל להטריד אותי מינית כשהייתי בסביבות גיל 11, לא הייתה חדירה אבל היו נגיעות מתחת לחולצה, התחככות ועוד דברים שלא אפרט.. זה נמשך כ7-8 שנים כשבהתחלה לא הייתי מתנגדת אבל עם הזמן כשהבנתי שזה לא בסדר כן התנגדתי והוא היה משתמש בכוח ומחזיק אותי שלא אזוז. רציתי שזה ייגמר אבל התביישתי וחשבתי שזה יפרק את המשפחה אז לא אמרתי כלום. בנוסף אליי הוא גם הטריד את 2 אחיותי הקטנות ממני בשנה ושנתיים, והוא הפסיק להטריד אותי כשהייתי בגיל 17-18. חשבתי שהוא הפסיק להטריד גם אותן, בדיעבד התברר לי שהוא המשיך להטריד את האחות האמצעית וגם עשה לה דברים יותר חמורים. היא הגיעה למכינה לפני הצבא ושם היא סיפרה מה קרה לה ונתנו לה תמיכה, והיא החליטה לאזור אומץ ולהתלונן. אחרי כמה זמן עצרו אותו וכשההורים שלי שמעו על מה הוא נעצר הם התחילו לקלל אותה ולהגיד לה שהיא שקרנית, ואז החלטתי לתת עדות ולספר להורים שזה נכון. בגלל שהייתי בקשר טוב עם אותו אח הם הבינו שאין לי אינטרס לשקר.
יש עוד הרבה שקרה אבל אעצור פה..
עכשיו אסביר לכם מה זאת אומרת שהייתי בקשר טוב איתו,
עוד לפני התקופה שזה התחיל היינו צמד, אני קטנה ממנו ב3 שנים והייתי מחקה אותו בכל דבר, אבל גם מקנאה במה שהוא היה מקבל מההורים לעומתי.. אמא שלי מיושנת בדעות שלה, הגברים קודמים במשפחה וכו', אז בילדות רציתי מה שיש לו ואף פעם לא קיבלתי את זה, לא בת מצווה, לא חוג סוסים, לא מקום מסוים שרציתי ללמוד בו.. הרגשתי שבגלל שהוא בן הוא מקבל את כל הדברים האלה. וזה עוד יותר ישב לי שבזמן שהוא מטריד אותי ועדיין מקבל "פרסים". לא הייתה לי תמיכה מאמא. מה שהזוי הוא שהוא היה זה שמבין אותי, הוא חכם מאוד ויש לו לב ענק, הוא רגיש והוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא היה היחיד שהיה מצליח להרגיע אותי ולצאת בהרגשה טובה מסיטואציות מסוימות, לא כי הייתי משוגעת אלא כי הרגשתי שלא מבינים אותי והוא היה היחיד שכן. הקשר הזה היה כל הזמן, אבל אחרי שהוא הפסיק להטריד אותי זה התחזק עוד יותר.
אבל התלוננתי עליו בלב שלם, כי מבחינתי לא היה מצב כזה שלא יאמינו לאחותי, ואבא שלי עד היום מתכחש לזה, למרות שאחי הודה במשפט.
אחרי שהיה במעצר בית הוא נשפט ל6 שנים מאסר, התברר לנו אחר כך שהוא הוטרד מינית בעצמו, וכנראה התחיל לגעת בנו מתוך סקרנות ובמשך הזמן זה הפך להפרעה שהוא לא יכל להפסיק איתה.
בתחילת המאסר הוא טען שהוא שונא אותנו, לא בפנינו, שמעתי מאחרים. הייתה לו השפעה לא טובה כשהיה במעצר בית ועם כל מה שקרה זה ליבה את הכעס שלו עלינו. אבא שלי קילל את אחותי וכנראה גם אותנו, אחים של אבא שלי קיללו אותי ואת אחיות שלי, אמא שלי התחילה להשתכר מידי ערב, להגיד איך לא ידעתי מה קורה בבית כשבתכלס היא בחרה לעצום עיניים, וגם אבא שלי. קראתי לה לילה אחד שתבוא והיא לא באה, אבא שלי בא בריצה אבל אמרתי לו שאחי רוצה לקחת לי את השמיכה, במקוםלהגיד את האמת. אבל פעם אחרת כמה שנים לפני הוא נכנס לחדר בזמן שאחי נגע בי, אחי אמר לו שאנחנו משחקים באופניים. ואבא שלי פשוט יצא מהחדר. הוא יכל להפסיק את הכל עוד בהתחלה.
היום הגעתי לשלב שאני רוצה שיסתכלו עליי, שיראו אותי. כל ה6 שנים האלה שאחי היה בכלא לא דיברתי, הבנתי את הכאב של ההורים שלי, את ההתכחשות שלהם, אמא שלי אומרת שיש להם גם בנות שנפגעו אבל מצד שני היא קוראת למה שהוא עשה "הוא עשה טעות", כאילו זה משהו פעוט. בגלל שאני הכי קשורה אליו היא מרגישה חופשי להתלונן בפניי על האחות שפתחה את התיק, כאילו אני לא עברתי התעללות!
זה הורג אותי והכל צף אצלי עכשיו, כי הוא השתחרר לאחרונה.
בכלא הוא קיבל טיפול ואין לו דרגת סיכון בכלל, מה שלא מפליא אותי כי הוא כן בן אדם טוב וזו תוצאה של ההטרדה שהוא עצמו עבר.
בכל התקופה אני הבלגתי והדחקתי, אבל עכשיו כשהוא השתחרר, מה איתי?? אני מדברת על ההורים שלי, תסתכלו עליי, נכון שהוא צריך להתאקלם מחדש, אבל יש לו את כל העזרה שהוא צריך! הוא קיבל טיפול, אני לא קיבלתי טיפול. לי אתם לא דואגים? אני עברתי התעללות, מה איתי?
ובנוסף לכל, הקשר שהיה לנו כנראה לא יחזור אף פעם למה שהיה.
אני זאת שידעה עליו הכל, יותר מכל מי שנמצא איתו עכשיו, כל אלה שרצו אליו בתקופה הזאת להביע לו תמיכה.

זה יצא יותר פוסט פריקה מאשר התייעצות אבל עדיין תגיבו, אני אשמח לקצת הבנה..