לאחי הקטן יש אספרגר והוא עדיין גר בבית של ההורים. הוא מתבודד כל יום בחדר שלו ומשחק במחשב וכואב לי לראות את זה. הוא לא מתלונן אף פעם ולא אומר שהמצב מפריע לו אבל לי קשה לראות אותו לבד בלי חברים. אח שלי די גאון ולומד באוניברסיטה בלימודים די קשים ומצליח בהם. אבל אין לו חיי חברה בכלל ואפילו לא חברים ללימודים.
יכול להיות שזה לא המקום שלי להתערב בחיים שלו, אבל כשאני מסתכל על עצמי, שמצבי החברתי גם כן לא מזהיר, אני נוטה לחשוב שגם לו זה קשה. כשאני מסתכל עליו הוא לא נראה שמח.
מצד שני, הוא מאוד בתוך העולם הפנימי שלו, ולא נוהג לשתף באיך הוא מרגיש. הוא לא מתלונן ונראה שהוא מתמודד טוב עם המצב שלו, בניגוד אליי שלי זה מאוד מפריע. כשאני מנסה להתעניין בשלומו אני מקבל תשובות לקוניות והוא מעדיף יותר לדבר על תחומי עניין שמעניינים רק אותו.
לצערי לא הצלחתי להתקרב אליו ויש לי רגשות אשמה שאני לא עושה מספיק בשביל להיות אח טוב ולעזור לו. הייתי מאוד שמח לעזור לו לשפר את מצבו החברתי ואת העצמאות שלו אבל אני לא יודע איך לעשות את זה.
אשמח לעצתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025