לב שבור - בגידה או לא בגידה ואיך לתקן?

שלום לכולם,

זה עתה בת זוגתי נפרדה ממני לאחר 6 חודשים של זוגיות, הסיפור הוא כזה:

לאחר טיול של שנה בארץ זרה חזרתי לארץ בנסיבות מצערות, אבי נפטר. חזרתי לתקופה הקשה ביותר בחיי, עם המון מחשבות קשות והתמודדות שמעולם לא חוויתי.
כאח בכור, גודל האחריות שהוטלה עליי הייתה עצומה, בעיקר להיות חזק בשביל המשפחה ולדאוג לכולם.

חודש וחצי בארץ, והכרתי בחורה נחמדה. נפגשנו בפעם הראשונה והיה מאוד נחמד, אך מראש ידעתי שהמטרה שלי כאן היא לא להתאהב ולא להיכנס לתוך משהו רציני כי אני לא מסוגל, ומניסיוני בשנים האחרונות קצת איבדתי תקווה להתאהב שוב.

המשכנו להיפגש וסה״כ נהנינו זה מזו, אך באותו זמן הייתי נפגש עם אחרות, מפגשים מיניים בלבד, רק איתה זה היה עמוק יותר.
העניינים ביננו התקדמו, יצאנו להמון דייטים, מדברים כמעט כל יום, שיחות עומק, ישנים ביחד מספר פעמים בשבוע.

ערב אחד שאלה אותי לגבינו, איך אני רואה את הדברים.
הסברתי לה שמאוד כיף לי אבל לא חושב שאצליח להתאהב, אני פשוט לא מרגיש ככה.

עבר זמן והמשכתי להיפגש עם אחרות עד חודשיים בערך מתחילת הקשר, ובאיזשהו שלב הבנתי שאני מתאהב.
שיתפתי אותה ברגשות שלי ומשם מבחינתי זה נהיה רציני, ושם גם נפסקו כל המפגשים עם האחרות.

הקשר רק נהיה יותר ויותר טוב, פשוט מדהים, חיבור מיוחד וממש הצלחתי לראות עתיד איתה.

יום אחד גלשנו לנושאי שיחה אקראיים ומפה לשם שאלה אותי אם הייתי עם אחרות כשהתחלנו לצאת. הייתי כנה איתה וסיפרתי לה שכן, ועניתי לכל שאלה שביקשה, שעד חודשיים מתחילת הקשר כן הייתי עם אחרות.

היא לקחה את זה מאוד קשה ומאוד קשה לה לעכל. היא לא הבינה איך הייתי מסוגל, בין כל הרגעים היפים והמרגשים של ההתחלה ללכת למישהי אחרת בין לבין, ושנתתי לה להרגיש מיוחדת ובכל זאת עשיתי את זה.
היא שיתפה את משפחתה ואת חברותייה.
היינו כמו זוג רק לא בהגדרה, וכנראה שבגלל זה הגשתי לעצמי יותר מידיי.


הסברתי לה שלא חשבתי שזה יתפתח ביננו, ולא אהבתי אותה. בנוסף, חזרתי לארץ לתקופה מאוד קשה, עם מחשבות קשות של ״מה הטעם בכלל?״ ו״לא אכפת לי מכלום״.
בנוסף אמרתי לה שהיה לי קשר זוגי של כמה שנים ובעבר, ומעולם לא עברה בי המחשבה לבגוד, ושזה לא המקרה.

מבחינתה זו בגידה, היא מבינה את הנסיבות שלי אך לא מקבלת את המעשים.
היא עדיין אומרת לי שהיא אוהבת אותי, ומאוד אכפת לה ממני, אבל אומרת שהיא לא מסוגלת להבליג על זה.
שאלתי אותה אם היא חושבת שאני בוגד באופי שלי, אמרה שלא.
שאלתי אם היא חושבת שאעשה את זה שוב, ואמרה שלא.
היא סומכת עליי, אבל מאוד פגועה ובעלת עקרונות חזקים.

אמרתי לה שאני לא מתכוון להיות עם אף אחת בתקופה הקרובה, גם כדי להוכיח לה שאין לי צורך להיות עם אחרות כשאני אוהב, וגם כדי שיהיה לה קל יותר לחזור אליי במידה ותחליט.
היא טסה עוד שבועיים לארה״ב לבקר משפחה למשך חודש.
ביקשתי ממנה להשאיר לנו סיכוי קטן, ושלא תוותר עליי לגמרי, ואמרה שאולי אבל שהיא לא חושבת שמשהו השתנה.

אני חושב שזה מעשה נוראי מה שעשיתי, לא מכבד ולא מקובל, ואני מתחרט עליו נורא. אני לא חושב שזו בגידה, אני חושב שזו בגידה באמון, כך אמרתי לה.

אשמח לשמוע את דעותיכם, איך להחזיר אותה, איך לגרום לה לסלוח, ואם אתם בכלל חושבים שיש דרך.

תודה!