למה הכל חרא?!

או קיי אני אומרת מראש זה הולך להיות קצת ארוך ותודה רבה לכל העונים.

1. אז ככה אני דתיה שלא דתיה המשפחה שלי דתיה ושומרת שבת אבל אני פשוט לא רוצה את זה ואני יודעת שכשאני אעזוב את הבית אני אחיה אורח חיים חילוני ורוב הסיכויים שההורים שלי יעיפו אותי אם אני אגיד להם שאני חוזרת בשאלה אני לא הולכת לומר להם בגיל הזה אבל בגיל 18 או משהו כזה הם הולכים להעיף אותי אז אני לא יודעת מה לעשות. לעשות מה שאני רוצה? או לחיות חיים כפולים או פשוט להכריח את עצמי בשבילהם כדאי שהנפש שלהם תהייה שקטה ולעשות בשבילם כי תאכלס הם נתנו לי הכל ואני פשוט מחללת שבת בסתר.

2. ואני ממש ממש ממש מבולבלת מינית אני ממש מפחדת כי אני לא יודעת אולי זה לא באמת ואני סתם מושפעת מהסביבה ומכל הדיבורים והדברים וזה אולי סתם מבלבל אותי אני לא יודעת כי אני כאילו מרגישה משהו לבנות אבל גם לבנים וזה פשוט מפחיד אותי. ואין לי בכלל בעיה כאילו עם הקהילה הגאה אבל אני אישית לא רוצה להיות אני פשוט לא רוצה להרגיש את המשיכה הזאת אני גם ממש מאוהבת בחברה הכי טובה שלי ואני לא יודעת מה לעשות והיא כל כך הומופובית ואני מרגישה שכל רגע שהזמן עובר החיים שלי נדפקים עוד יותר ואני גם ממש לא רוצה להיות בי כי אם אני נמשכת לבנים בוא נלך רק על הבנים וזה קרה לי שנמשכתי לגבר אבל ממש קשה לי להתעלם מהרגשות האחרים שלי ואני פשוט לא רוצה את זה ואני יודעת שאם בסוף אני אדע מה אני או משהו כזה אני בחיים לא אצא מהארון מול המשפחה שלי כי הםם כל כך הומופובים קיצר החיים שלי חרא ואין לי אף אחד.


3. אני כל הזמן רה עם אמא שלי כאילו כל הזמן ואין יום שאני לא בוכה אני בוכה איזה 50 פעם בגלל הכל אני כאילו לא מבינה למה יש לי חיים כאלה לכל החברות שלי זה נראה שיש חיים מושלמים ורק לי אין וזה באמת הגיעה למצב לא נורמאלי עם אמא שלי אני כבר לא סובלת אותה והיא לא אותי היא גם לא מתביישת לומר את זה וככל שהזמן עובר אני יותר ויותר שונאת אותה וכבר נמאס לי להיות בבית פשוט נמאס לי אני מרגישה שם כמו בכלא היא מגבילה אותי בהכל לפני שנה (בעקבות מריבה ענקית) היא לקחה לי את הטלפון והיא עדיין לא החזירה והיא אמרה לי שהיא גם לא תחזיר ואני יודעת שזה לא יישמע כל כך טוב אבל ממש רע לי בלי הטלפון אני מרגישה מנותקת אני בקושי מדברת עם חברות שלי ונפגשת איתם יש לי די הרבה חברות אבל אין לי באמת חברה טובה אמיתית שאני אוכל לדבר איתה על דברים אישיים כמו הדברים שכתבתי ואמא שלי כמעט לא נותנת לי לצאת ובגלל שכבר קשה לי להסתכל עליה מרוב שאני מרגישה שהיא הרסה לי אאת הילדות וכל החיים ממש רע לי להיות בבית אני רוצה ללכת לפנימיה והיא לא מרשה לי אם לומר את האמת היה מקרים די אלימים שהיא הרימה עליי יד או נתנה סטירה או משהו כאילו אנחנו בשנת אלף תשע מאות וחפשו אותי והייתה תקופה כזאת של איזה שנה שהיא הייתה מרימה עליי יידים עכשיו היא די הפסיקה אבל עדיין יש פה אחת ובקטנה ואז בתקופות שהיא ממש הייתה מרביצה לי חשבתי להיתקשר למשטרה או לרווחה אבל ויתרתי על הרעיון הזה די מהר כי הרצתי את החיים שיהיו לי בראש ולא משנה איפה אני אהיה אם זה יהיה פנימיה או בית אומנה אני תמיד יתגעגע אליהים כי אמא שלי הולידה אותי וסחבה אותי בבטן 9 חודשים ולמרות שכל המשפחה שלי לא שפויה והם תמיד נגדי ומוצאים דרך לעצבן אותי ושאני כאילו לא קשורה לשום דבר שם אני עדיין יבכה כל יום ויתגעגע אליהים אז אני באמת לא יודעת מה לעשות כי באמת רע לי בבית ואני רוצה לעבור אבל אני ממש מפחדת.

4. ופשוט נמאס לי לחיות! מה משמעות החיים? מה זה בכלל בסופו של דבר כולנו נמות ועוד 100 שנה לא יהיה לנו זכר ועוד 1000 שנה אף אחד לא יידע בכלל מי היינו ומה היו הבעיות שלנו ואולי בסוף זה גיהינום אנחנו הגיהינום אני בגייהנום ואולי אלוהים לא קיים? ואולי הוא קיים? וואי אני כל כך מתוסבכת ובא לי למות אני לא אתפלא אם בסוף אני בגיהינום ותכלס אולי כן אולי כולנו בגיהינום?

ממש סליחה שחפרתי אני לא יודעת אולי זה היה פריקה אולי לא אני ממש אשמח לאנשים שייתנו לי עצות לכל הארבע נושאים האלו.
באמת פשוט נמאס לי מהמצב הזה.