אני כבר לא מבינה כלום. מה לעשות?

אני כל הזמן מרגישה שסוף סוף השתחררתי ממה שהיה ועברתי הלאה והכל טוב ויפה עד שאני נכנסת למחשבות עם עצמי והעצב חוזר שוב
אני אתן דוגמה
לפני כמה זמן רבתי עם החברות ביוני ומאז אנחנו לא מדברות אני שמחה שהריב קרה כי ככה הבנתי מי הן באמת והבנתי עד כמה לא הייתי חשובה להן אני נמצאת איתן בכיתה והן מתנהגות כאילו אני לא קיימת אפילו לא מסתכלות לכיווני עכשיו מצד אחד זה מפריע לי אבל מצד שני אני יודעת שהריב הזה קרה לטובה אני יודעת שאני לא רוצה לחזור איתן לקשר אבל אני נזכרת כמה כיף היה לי איתן וכמה נהנתי בחברתן הן היו החברות האמיתיות היחידות שלי (אמיתיות ברמה מסוימת) ברגע שאני נזכרת במה שעברנו כל מצב הרוח יורד לי ובגלל שאני מתחברת לבנות עם אישיות כמו שלהן קשה לי למצוא חברות שאני ארגיש כמו שהרגשתי איתן אני יודעת שזה נשמע כמו זוגיות אבל זה בגלל שהן היו חשובות לי ואני מתחברת לאנשים עם אישיות מאוד ספציפית זה ישמע קצת סנובי אבל זה משהו שקשה לי לשנות
אני כן מדברת עם ילדות וכל זה אבל אני לא מרגישה שהן כאלו שאשמח לצאת איתן למקומות וכאלו
אני לא מבינה למה זה קורה לי הרי עבר הרבה זמן ואני צריכה לשחרר מכמה סיבות הראשונה היא שאני לא רוצה לחזור איתן לקשר השנייה הן לא רוצות לדבר איתי ושלוש כי אני מרגישה שאם אחזור איתן לקשר זו תהיה בגידה ברגשות שלי כי אני נפגעתי מהן מאוד

אני לא יודעת מה לעשות ואיך לשחרר
אני לא יודעת אם תצליחו לייעץ לי או לא אבל עצם העובדה שכתבתי את זה כבר מקל עליי

אני יודעת שאני בת 16 ויש לי עוד חיים שלמים לפני (כיתה יא) אבל זו עדיין תקופה בחיים שאני עוברת וזו תקופה קשה עבורי (לא רק ממה שסיפרתי פה...) ככה שבבקשה אל תשפטו ותגידו את כולה בת 16 מה את עוברת בחיים(יש אנשים כאלו אז אני רק מציינת...)

זה לא הכל אבל אני צריכה עוד עזרה אבל זה בקצרה
אני די מאבדת את עצמי פעם אני יודעת בוודאות מי אני ופעם שניה לא פעם אני עם ביטחון עצמי גבוה ופעם אחרת בכלל לא פעם אני אוהבת את עצמי פעם לא
אני מבולבלת ואולי זה מרוב כל השינויים שהיו לי בזמן האחרון כי אני פוחדת משינויים וזה רק מקשה עליי

ואם כבר אני רושמת אז תייעצו לי איך אני יכולה להתחיל שיחות עם ילדים שאני לא מכירה כי החוסר ביטחון שלי פה גובר


תודה רבה מראש לעונים וסליחה על הנאום