אני מתמודד עם קשיים שממש כבר נמאסים עליי, מה לעשות?

יש לי קושי חברתי עם אנשים וזו הבעיה שתמיד הכי הפריעה לי כל הזמן. תמיד היה לי קושי בקבוצה, נגיד בעבודה אני איך שהוא כן מצליח קצת להתחבר לכמה אנשים, אבל חברים שלי שאיתם באתי לעבודה אליהם מתחברים הרבה יותר מהר ונפתחים יותר מהר, ואותי "מזניחים" או אפילו כבר לא מתעניינים בי. ואני מנסה להיות הכי סבבה עם כולם. וזה דבר שכזה מכאיב לי כי אני תמיד הייתי ככה פחות או יותר אבל אני גם יודע שיש בי יכולות חברתיות אבל אני איך שהוא תמיד "בפינה". ככה אני גם מרגיש בתוך החבורה שלי של החברים מהשכונה. אני לא מרגיש שהם באמת אוהבים אותי או אכפת להם ממני, הם לא תמיד ירצו דווקא איתי לפתוח שיחה או להתייחס אליי, אני לא ארגיש פתוח לדבר איתם על איך שאני מרגיש. אני פחות מעניין בחבורה ואם מישהו ירצה לצאת אני לא אהיה האופציה הראשונה להתקשר אליו...
יש לי מודעות למה המצב ככה עם החברים שלי, כן עשיתי כמה פאשלות ממש מזמן שגרמו לחברים שלי טיפה להתרחק ולא לאהוב אותי, אבל השתפרתי יחסית לפעם בקטע של הגישה שלי, הדיבור שלי, ההתייחסות שלי לחברים. ואני כבר ממש לא עושה את הטעויות של פעם, אבל עדיין מרגיש שאין לי חלק דומיננטי חברתית. בנוסף לזה שאני מרגיש טיפה בודד, הקשר שלי עם המשפחה שלי גרוע מאוד. אני מרגיש כאילו אני זר בתוך הבית אני לא מדבר איתם בקושי אולי לגבי לצאת עם הכלב, אני אפילו לא פותח איתם שיחה אני לא מסוגל לדבר איתם ולהסתכל להם בעיניים, פשוט ירגיש לי מוזר, ברמה כזאת. אני מרגיש שאני כועס עליהם כי בילדות שלי לא זכור לי שאפילו נתנו לי אהבה, פיתחו אותי מנטלית, חברתית. אני זוכר שהיה הורות חרא ולא הרגשתי שאני אוהב אותם, הם לא לימדו אותי מה זה רגש ולדעתי ההורים שלי הם אחת מהסיבות שהיום אני ככה כמו שתיארתי. אמא שלי תמיד הייתה לא אישה נעימה, ולא היה לי כיף בנוכחות שלה. ולפני איזה שנה וחצי/שנתיים כשאמרתי לאמא שלי את כל האמת בפרצוף, פתאום התחילה להראות אליי איזה שהוא רגש ולא משנה כמה "רגש" היא תראה לי עכשיו אני לא קונה את זה והיא גם לא מעניינת אותי, כאילו עכשיו היא עושה טובה, היא הייתה אמורה להשקיע בי מגיל 0 ולא שכבר פתחתי מודעות ואני גם לא אוהב כבר את ההורים. זה מצב גרוע מאוד ותמיד הרגשתי חסר מזל שנולדתי למשפחה הכושלת הזאת. זה גרוע מאוד אני לא יודע מה אני אמור לעשות כשאני אתגייס לצבא ואחזור אחרי שבועיים לבית. אני לא חושב שאני ארגיש משהו שאני אראה את המשפחה כשאני אחזור, יהיה פשוט הרגשה קרה וחסרת אהבה... אשכרה הלכנו לחופשה בדרום ליומיים במטרה קצת להיפתח, אני לא דברתי איתם בקושי היה משעמם ורציתי לחזור לבית על היום הראשון. אני לפעמים לא מצליח לעכל שאני במצב כזה עם ההורים שלי באמת