אנחנו 5 שנים יחד ואבא שלה רק הורס לנו את הזוגיות!

שלום לכולם!

האמת שאני במצב די תקוע ומיואש..
אז ככה אני נמצא בזוגיות כמעט 5 שנים!
אהבה בנינו רק הולכת ועולה ברוך ה'
בחודשים הראשונים שרק הכרנו ישר ידענו שזה זה.
הכל פשוט היה כל כך טוב בנינו.
עד שהגיע הרגע שהכרתי את אבא שלה..
שם דברים התחילו להידפק לנו.
הפגישה הראשונה בנינו הייתה לא טובה בכלל.
הוא בא עם מלא אגו!
בא עם הרבה כבוד, התחיל לזרוק לי מילים כמו "הבנים שלי עושים עשרות אלפי שקלים בחודש."
יש לי ככה והיה לי ככה יותר מידיי שופוני. לא אהבתי את זה בכלל (ואפילו בדקתי ושום דבר מיזה לא היה נכון)
אבל אני זרמתי לא התייחסתי אליו אמרתי שידבר לא אכפת לי.
השיחה המשיכה, ואז התחיל לשאול אותי כל שאלה אפשרית, כאילו אני בחקירה!
3 שעות של פגישה והשאלות היו אישיות ופרטיות מאוד.
(לא עניתי לו כמעט על כלום, שיבין שאני לא ממשיך ככה אפילו הבת שלו/חברה שלי הייתה אדומה מרוב שלא נעים לה)
זה הרגע שהייתי בשוק!
אני בסך הכל באתי להכיר את הבת שלך למה להתנהג ככה?!
וזה לא נגמר פה, הייתי פוגש אותו בקושי היה אומר לי שלום למרות שאני הייתי אומר .. מצידו שאני לא יהיה איתה, הוא מצפה לרגע הזה.
היה פעמיים שהוא מדבר עלי מאחורי הגב, אומר לה מה את צריכה אותו בכלל ועוד הרבה קטעים שהיה עושה לי..
היה קטע שהיינו יוצאים ביחד והוא היה יודע שהיא איתי, היה מתקשר אלייה בכוונה ושואל איפה היא, ועוד פעם ועוד פעם..
מרגיש לי כמו אבא רכושני מאוד!
(כל מה שכתבתי למעלה קורה גם היום אחרי 5 שניים יחד)

מה אני אמור לעשות?
מצד אחד אני לא רוצה לאבד אותה כי אני אוהב אותה מאוד.
מצד שני אבא שלה ואני לא מסתדרים בכלל יחד, ואני מפחד שבעתיד זה יהרוס לנו את הקשר.
כי הוא ממלא לה את הראש בהרבה מילים, והיא תמיד מקשיבה לכל מה שהוא אומר לה.
ואחרי זה מוציאה את זה עלי.
חשבתי על לצאת מהבית ולגור איתה יחד, לקחת כמה ימים של נופש יחד, לעשות דברים יחד כמו כל זוג והיא לא יכולה כי אבא שלה לא מסכים לה, והיא מקשיבה לו.
לא נלחמת על הזוגיות שלנו כמו שאני נלחם.
אני מוכן ללכת איתה עד הסוף יחד, לנתק את כולם ולהיות רק איתה, אבל היא לא..
אפילו לצאת אחרי 1 בלילה אסור לה כי אבא אמר..
(אני יודע שהוא עושה את זה כי הוא שומר עלייה אבל זה פוגע בי כי הוא לא סומך עלי בכלל)
בגיל 27 ככה לסגור את הילדה שלך?
איפה העצמאות שלה?
איפה העתיד שלה?
איפה הביטחון בחיים שלה?
היא כבר בת 27!!!
היא בוכה לי הרבה על המצב הזה ואני משתדל לתמוך כמה שאני יכול, אבל לפעמיים אני אבוד ממש..
קשה לי מאוד לראות אותה ככה.
לא יודע מה לעשות..
לוותר? להילחם? לריב איתו עלייה ומה שיהיה יהיה?

לא יודע מה לעשות כבר..