יש לי חבר לעבודה שהייתי רוצה לעזור לו לצמוח

היי, אני בסיטואציה שאשמח לקצת עצות,
אני עובדת עם אדם מקסים, שנינו ממחלקות שונות, יש שיתוף פעולה מדהים בינינו, לפעמים שואלת מה שלומו והוא לשלומי, שיחות שהם פעם ב... הוא אדם סגור. חשוב לי להגיד לו כל בוקר : בוקר טוב x, כך גם הוא איתי.
אין בינינו שום קשר, רגש או יחס רומנטי אלא אהבת אדם נטו. אדם שנבלע אל תוך המשבצת שלו, שקט, מרוחק....מנסה תמיד להיות בסדר, שוכח מעצמו ומהצרכים שלו... מרגישה ממש את הרצון שלו להיות בסדר, להיות עובד טוב אבל אני כן מרגישה שהוא עצוב, נבול, מדוכדך שוויתר על עצמו.
עבדנו יחד על נושא מסויים, הוא מאוד אוהב את העבודה שלי, נכון תמיד לשתף איתי פעולה, תמיד!!! אוהבת ללמוד ממנו, ממש גם לשמוע אם יש לו מה להעיר/להוסיף/לשנות.. הוא תמיד ברצון והרבה סבלנות איתי.. לפעמים ממש מתפעל כאילו אתמול הכיר אותי למרות שעברו שנים. בפרוייקט הנחמד הזה היה רגע אחד מיוחד, שהוא היה מרוכז במשהו והתבוננתי בו. הרגשתי מקרוב עצבות זועקת מעיניו. בדידות. הלך לאיבוד.
חשבתי לעצמי בטח כמה מפספסים אותו בשביל הדקות נטו עבודה שהוא צריך לתת.
אני בטוחה שהוא היה רוצה יותר אהבת אדם, יותר להראות אולי אבל הוא לא שם בהרגשה, אני מכירה אותו כבר. שתקתי, מביטה בו ממש לאורך כמה דקות וממש מרגישה עד כמה הוא ניתק את עצמו ,ויתר על עצמו ומהצורך לבקש עזרה אולי, חרדות והימנעות אפילו. אני לא בטוחה עד כמה הוא באמת מודע ומזכירים לו שהוא אדם נפלא, הוא פשוט מעדיף כאילו לא להראות, להעלם ולהימנע... זה מפריע לי, כואב לי מאוד. אני אוהבת אותו מאוד (שוב, אהבת אדם נטו) בלי שום דבר אחר או נוסף. יוצא לנו לדבר באופן אישי, לעיתים רחוקות ואני מגלה אדם חברותי, מאוד מרגש, חכם ועשיר פנימית. כואב לי שאדם כזה נפלא חש חלש וויתר.
הוא חשוב לי, אין אצלנו הרבה אנשים כאלה, כי הרבה ציניים, מחוספסים וכאלה שלא באמת יצורים חברתיים חיוביים (ואני פה עדינה!).
מה עושים כדי להיות שם בשבילו, להיות יד מושטת מבלי שישלול אותה (כי הוא מסרב לעזרה וכאלה), בשביל עצמו קודם כל, שיתחבר שוב לעצמו.
שלא ישמע חלילה שאני מעוניינת להציל אותו מעצמו או משהו כזה או שהוא באיזה דיכאון אלא להראות לו דרך אחרת, הוא ראוי!
תודה !