לפני יומיים נפרדנו מבראוני, הכלבה שלי, רועה בלגית מהממת בת 15. בראוני הייתה חולה כבר כמה חודשים, היה לה סרטן והיא נחלשה לאט לאט, אבל היא כל הזמן נלחמה על החיים שלה, היא כל כך אהבה אותנו ואנחנו אותה בחזרה. בעלי חיים תמיד היו חלק חשוב מהחיים במשפחה שלי, אבל בראוני הייתה משהו מיוחד, הרבה יותר מכלבה. היא הייתה בשבילי בת משפחה, חברה הכי טובה, ממש אחות. אני זוכרת שהייתי ביסודי וילדים התנהגו אליי מגעיל פשוט הייתי שוכבת לידה, מדברת אליה, בוכה והיא הייתה מלקקת אותי ומרגישה. היא פשוט הבינה אותי כמו שאני, היא נתנה לי אהבה בלי תנאים. ועכשיו היא לא פה ואני ממש מתגעגעת אליה. כואב לי לחשוב שאני לא אראה אותה יותר אף פעם, יותר לא נצא לטיול ביחד, לא נשחק יותר, לא אוכל ללטף אותה יותר ולהתחבק איתה. היא הייתה הכלבה היחידה שלי כל החיים, מאז שאני בת שנתיים והלב שלי שבור. בנוסף, המשפחה שלי רוצה לאמץ כלב חדש בקרוב ולי זה מרגיש מוקדם מדי, אם יגיע כלב חדש בימים הקרובים אני לא אוכל נפשית להיות לידו כי זה מרגיש לי כמו בגידה בבראוני ואני רוצה לתת לכלב שיגיע את כל האהבה שמגיעה לו, כמו שנתנו לבראוני והיא נתנה לנו בחזרה. אני לא יודעת איך להמשיך מכאן. אם מישהו עבר חוויה דומה אשמח לשמוע איך התמודדתם ואיך ממשיכים הלאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025