אני מרגישה ריקנות בחיים שלי, ושאני לוזרית איך להתגבר על זה?

היי אז אני משתפת פה משהו שאני לא משתפת אף אחד.
אני מרגישה חסרת תועלת וריקנות ושאני לוזרית וששום דבר לא הולך לי ושאני לא יכולה להסתדר לבד בלי שיתערבו בסיטואציה, כשאני אומרת כל דבר אני מתכוונת לכל דבר, למשל אם אני רואה שמרמים אותי במשכורת או כשאני משלמת על משהו ומרמים אותי אני לא אדע איך להגיד את זה או איך לעמוד על שלי בנושא הזה. אני פשוט מרגישה שבלי הבן זוג שלי אני לא יכולה להסתדר, אני לא יודעת לדבר כמו שצריך, אני שוקיסטית ברמות, אני בכללי לוזרית ואני יודעת שאסור לדבר על עצמנו ככה אבל זה פשוט מרגיש שאם אני אגיד שאני לא לוזרית אני אשקר לעצמי ואני באמת משקרת לעצמי, אני עושה מלא טעויות בחיים מלאא וטעויות שאנשים לא חושבים אפילו לעשות כי יש להם שיקול דעת ולי אין וזה פשוט מרגיש שבלי חבר שלי או החברה הכי טובה שלי אני אבודה בעולם, ובאמת אני כלכך מתוסכלת מזה שאני עושה טעויות ולא מצליחה ללמוד מזה שלפעמים כשאני עולה לאוטובוס אני מאחלת לעצמי שתהיה לי תאונה ויקרה לי משהו או שאני לא אקום בבוקר או משהו כזה, ולפעמים זה מרגיש כאילו גם אם אני אעלה על הגג של עזריאלי ואקפוץ משם מישהו למטה יתפוס אותי גם אם אני לא אספר לאף אחד שאני קופצת, ונמאס לי להיות ככה כבר כוסעמק אני עוד שבועיים בת 20 ואני מתנהגת כמו ילדה בת 13 באמת שאין לי כבר איך להסביר את זה אני פשוט לא יודעת להסתדר לבד ואני מרגישה מסכנה שכולם מצילים לי את החיים וקונים לי דברים שאני לא יכולה לקנות בעצמי כי אני לא אחראית, כוסעמק יש לי חלומות גדולים שאני רוצה להגשים ואני אשכרה יכולה להגשים אותם, עוד 8 חודשים אני משתחררת מהצבא ואני יכולה להתחיל לחיות את החיים שלי אבל איךך?? איך אני מסתדרת לבד? אני כרגע לא גרה בבית שלי אני גרה בבית החייל כי יש לי בעיות בבית לא נכנס לזה אז אני אומרת איך אני אצליח לשכור דירה אחרי הצבא? לא משנה כמה אני אחסוך זה עדיין מלא הוצאות, ואני גם רוצה לעשות טיול אחרי צבא ולטייל במקומות ולחיות כמו שאני רוצה לחיות אבל נשבעת שאני כמו גוזל אבוד אין לי מושג מה לעשות איך לחיות איך לגדול?
אני פורקת פה את התסכול שלי כי אני לא מצליחה לפרוק לאנשים גם לחבר שלי לא הכל יוצא.
וכאילו אני אומרת לעצמי איך לעזאזל הגעתי למצב הזה? איך ומה אני אמורה לעשות כדי להגיע למצב שאני מצליחה לעמוד על הרגליים בזכות עצמי? נמאס לי שכולם מאוכזבים ממני כל הזמן ואין לי את מי לשתף כי זה משהו שאני גם ככה מרגישה קטנה ממנו אז להודות בזה מול בן אדם זה קשה לי מאוד.
אני מצטערת אם זה ארוך אבל אני ממש אשמח לעזרתכם או דעתכם כי אני כבר אבודה.