טירונות טראומטית, שנה אני חי עם סבל דכאון ומחשבות אובדניות

התגייסתי במרץ 21 לטירונות קרבית בתותחנים, באותו זמן מאוד רציתי לחוות את החוויה המלאה של שטח,צבא ואנשים מכל הארץ וחשבתי ששירות קרבי יכול להיות חוויה
היה לי רע מאוד וסבל שלא פוסק, לא הצלחתי להתחבר לאף אחד והייתי בודד במשך כל הטירונות, כל הטירונות רק חשבתי מחשבות רעות על מוות ועל כמה החיים רעים וקשים, לא היה לי אף אחד לשתף במחשבות. פחדתי מכולם כולל מעצמי. כשבכיתי להורים שלי בשעת טש הם אמרו לי שהגיע הזמן שאני אתבגר ואתרום קצת ואין מה לעשות עם הסבל שלי כי כולם סובלים בצבא, הם הזהירו אותי שאסור לי ללכת לקב״ן כי אם אני אגיד לקבן את מה שאני מרגיש הוא ישחרר אותי על נפשי וכל החיים שלי ידפקו, אף עבודה לא תקבל אותי ואף אחת לא תרצה אותי
וככה במשך שלושה חודשים הייתי צריך להתמודד לבד לגמרי עם קושי עצום וכאבים בלתי פוסקים (בגוף ובנפש) ואף אחד לא ידע כמב רע כי תפקדתי,אבל הסיבה היחידה שתפקדתי זה כי כל כך פחדתי מהכלא ומקבן ומ ״לדפוק לעצמי את העתיד״

סיימתי את הטירונות אחרי 3 חודשים והייתי במסע כומתה. אחרי סוף הטירונות כמעט והיה לי נסיון אובדני מה שגרם לי לקבל התש 4
היום אני ביחידה טכנולוגית מתעסק בפיתוח מאוד מעניין אני מאוד אוהב את האנשים שאיתי והמפקד מאוד נחמד אליי, בנוסף אני עושה יומיות ומנצל את אחר הצהריים ללכת להצגות,הופעות,לעבוד ולהיפגש עם חברים
מבחינה חיצונית נראה לכולם שהצלחתי לשקם לעצמי את החיים ועכשיו הכל מושלם
אבל ממש לא
עברה כבר כמעט שנה מהטירונות וזה הדבר היחיד שמעסיק אותי מבפנים, איך עשיתי את זה לעצמי? איך לא הצלחתי לעצור? למה הסכמתי לקבל כל כך הרבה סבל? אני מטופל על ידי פסיכיאטר לוקח כל יום 20 מג ציפרלקס ובטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע,היום ההורים שלי וחברים מהווים סביבה תומכת שתישאר איתי לא משנה מה אני אעשה

אבל בפנים אני עדיין סובל,עדיין כואב ועדיין בדיכאון
אני חושב שהפתרון היחיד שלי הוא להתאבד
הדבר היחיד שגרם לי לא לירות בעצמי בטירונות זה המחשבה שהטירונות תיגמר והכל יהיה טוב
אחרי הטירונות הבנתי שאני עדיין בדיכאון וסובל אבל האמנתי שברגע שאני אתחיל טיפול הכל יהיה טוב
ועכשיו, בתפקיד טוב בצבא עם אנשים טובים וציפרלקס ופסיכולוג, ועדיין בפנים בלב כל כך רע לי
אין לי עוד תקווה
אני לא מאמין שמשהו השתפר
אני לא מאמין בשינוי
אני חושב שמוות הוא כבר הפתרון היחיד להפסיק את הכאב
כי כבר ניסיתי כל דבר אחר
הטיפול עוזר כמובן
אבל לא מספיק
נמאס לי להאמין שהזמן ישפר את המצב
שנה אני חי עם סבל דכאון ומחשבות אובדניות
עם ככה עומדים להיראות גם כל שאר החיים שלי
אני לא רוצה לחיות