קולות, חשבתי לעצמי שיחשבו אני משוגעת או שאני מדמיינת לעצמי

הרבה זמן רציתי לשאול אנשים את השאלה הזאת אבל חשבתי לעצמי שיחשבו אני משוגעת או שאני מדמיינת לעצמי דברים כדי להתמסכן, אז באת לכאן כדי לשאול את זה באנונימיות כי כאן אף אחד לא יודע עלי שום דבר ולא ידע מי אני ככה שזה לא יפריע לי שיחשבו שאני משוגעת.
אני שומעות קולות בראש, זה לא מפריע לי, זה חלק מהמחשבות שלי, אני מאמינה שרוב האנשים שומעים קולות בראש שלהם כשהם מחליטים מה לעשות או סתם חושבים לעצמם. למרות שרוב הפעמים זה לא מפריעה לי לפעמים זה כן. לפעמים אני שומעת כמה, לפעמים הם מנהלים דיאלוג ביניהם ולא איתי, לפעמים הם מסיחים את דעתי ולא נותנים לי לחשוב, לפעמים אני אפילו לא יודעת מה הם הולכים להגיד או מתי הם יבואו. מקרים כאלה סתם מדאיגים אותי במקרה הרע ובמקרה הטוב זה סתם מעורר את סקרנותי אם לכולם זה ככה. אבל ישנם סיטואציות הרבה יותר קשות, לדוגמא פעם אחת עשיתי לעצמי תה ובאמצע שעשיתי תה התחלתי לתהות אם אני בכלל רוצה תה או שמה בא לי קפה או אם בכלל בא לי משהו, אבל אז ההתלבטיות האלה התפצלו ואיבדתי עליהם שליטה, שמעתי המון קולות בבת אחת ולא יכולתי לפעול או לחשוב, ניסיתי להתמקד בקול אחד כדי פשוט לסיים עם זה אבל לא יכולתי, שמעתי כלכך הרבה בבת אחד שלא יכולתי לארגן את המחשבות שלי או להתמקד, התוצאה כלפי חוץ הייתה שפשוט עמדתי שם ולא עשיתי כלום. בסופו של דבר הקולות השתתקו והחלטתי לא לחשוב יותר ופשוט לעשות לעצמי תה. מאז שאלתי את עצמי אם זה ככה לכולם, אבל תמיד פחדתי לשאול כי אני לא אוהבת לשחק אותו קורבן או חולת נפש. ישנם סיטואציות שמדאיגות אותי הרבה יותר, ואלה קורות לעיתי דחופות יותר לצערי. לפעמים הקול בראש שלי אומר לי לעשות משהו חסר היגיון או ביזארי רק כדי לראות מה יקרה. לדוגמא: הייתי בבית כנסת בעזרת נשים וילד קטן עלה לקומה של העזרת נשים, היה שם מעקה ומהמעקה היה היה אפשר לראות את העזרת גברים למטה. פתאום בא אלי מחשבה, או יותר נכון לומר קול, כי המילים היו מאוד ברורות, זכרתי מילים ולא תמונה או מחשבה כלשהי, הקול אמר "תזרקי אותו ותראי מה יקרה", עכשיו זה נשמע ממש כאילו אני חיה בסרט, זה נשמע ביזארי, אבל זה באמת מה ששמעתי. הזדעזעתי מאוד מהמחשבה\קול, אני בשום פנים לא סדיסטית ולא מעוניינת לעשות רע לאף אחד, לו זה היה בשלטתי לעולם לא הייתי אפילו חושבת על כך, גם לא פעלתי, לא זרקתי את הילד. רציתי מאוד שמישהו יקח אותו משם ליתר ביטחון. המקרה הזה הוא אחד מיני רבים, הרבה פעמים הוא גם אומר לי "תקפצי מהמעקה תראי מה יקרה", ולא אני לא מעוניינת למות ואני גם לא שונאת את עצמי מספיק כדי לרצות ברעתי. יש לי עוד דוגמאות רבות, לפעמים הוא אומר לי לזרוק את כל המוצרים בחנות ולברוח, להוריד למישהו את המכנסיים, לגנוב, וכדומה. נדירות הפעמים בהם אני באמת מקשיבה לזה, כאשר הייתי ילדה זה היה קורה לעיתים קרובות. הקול אמר לי לתת כפאה לאח שלי, ועשיתי את זה, לפעמים גנבתי, או פצעתי את עצמי. הסיטואציה שהייתה לי הכי מוזרה כשהייתי קטנה הייתי שפעם אחת דיברתי עם הקול הזה, הוא אמר לי להביא לו דוגמאות של דברים סגולים, אז פתחתי את הפה והתחלתי לומר כל מיני דברים סגולים כגון תמונה סגולה, אוזניות סגולות, מיטה סגולה. כל הזמן הזה חשבתי לעצמי שרק הוא שומע אותי. חשוב לציין זה היה באמצע הלילה והייתי ילדה קטנה באותה תקופה והייתי אמורה לישון, לא הייתי אמורה לדבר, ודיברתי, לא חשבתי שאני מדברת חשבתי שאני מדברת עם הקול בתוך הראש, אבל אז אבא שלי בא אלי עם פנים כועסות ונתן לי סטירה, לא חזקה, גם לא כואבת, אבל הייתי בשוק כי הייתי בטוחה שזה בראש שלי. כשהייתי קטנה יותר האמנתי שהקולות האלה אמיתיים ולכן פעלתי לפיהם לעיתים קרובות יותר, אבא שלי סיפר לי שהמורה שלי בכיתה א התקשרה אליו ואמרה לו שאני מדברת עם קירות, עד היום אני לא זוכרת את זה, אני כן זוכרת אנשים שהעירו לי ואמרו לי להפסיק לדבר עם קירות אבל התעלמתי מהם כי לא זכרתי שדיברתי עם קירות. אני זוכרת שישבתי עם מורה אחת וחיכיתי להסעה שתיקח אותי הביתה והיא ניסתה לדבר איתי, היא אמרה לי שאני ילדה חמודה אבל זה נורא מדאיג שאני מדברת עם עצמים דומים, אז בכוונה דיברתי עם הריצפה, אבל יותר מכך אני לא זוכרת הרבה. כיום אני משערת שזה היה נראה להם כאילו אני מדברת אל חפצים דומים כי תמיד דמיינתי שמדברים אלי, זה הדבר היחיד שאני זוכרת, אבל הייתי מודעת לזה וזה היה קורה בכוונה ככה שזה נראה לי מאוד טבעי, אבל יכול להיות שתחשבו אחרת לכן אני מציינת את זה למקרה וזה שימושי איכשהו. עוד משהו שחשוב לי לומר על הקול הזה (לפעמים כמה קולות) שהוא מאוד משכנע וגורם לי להיות פרנואידית, לפעמים אנשים עושים דברים קטנים שהם לא שמים לב אליהם שגורמים לי לחשוב שהם נגדי, או שהם שונאים אותי, זה בדרך כלל דברים קטנים שאנשים לא שמים לב אליהם, גם אני בדרך כלל לא שמה לב אלא אם כן אני נמצאת בתקופה שאני שומעת את הקול הזה. הדברים האלה הם הפסקות קצרות בין משפטים, לפעמים טקסטים שאני חושבת שהטון שלהם מוזר, לפעמים הכיוון שאנשים מסתכלים אליו, התנוחה שלהם, אלה דברים שאני וכנראה גם אתם שמים לב אליהם כשאנחנו קוראים שפת גוף, שאת זה אני בטוחה שכולם עושים באופן לא מודע, אבל חשוב להבהיר שאלו דברים אף יותר קטנים משפת גוף, אלה תנועות מאוד קטנות או דברים שכאשר הקול הזה לא מדבר אלי אני אפילו לא שמה אליהם. כאשר הקול מדבר אלי הוא משכנע אותי שהדברים הקטנים האלה מעדים על כך שהם שונאים אותי או רוצים ברעתי ואפילו שאני מודעת בחלקי שזה לא הגיוני ושאני מפנטזת, הקול מאוד מאוד משכנע ואני לא יכולה שלא להאמין, לכן אני נהיית מאוד עוינת ולא מעוניינת בלייצר קשרים עם אנשים, וכשאר שואלים אותי למה אני מתייחסת אליהם בצורה כזאת, אני לרוב חושבת לעצמי שזה בגלל שהם מזלזלים בי, שונאים אותי רוצים ברעתי, אך אני לא יכולה לומר את זה כי הם ישאלו אותי "למה" ולו הייתי עונה להם, התשובות היו גורמות להם לחשוב שאני מטומטמת, כי הפרטים הקטנים האלה הם לא סיבה מספקת לחשוב ככה על אנשים, כרגע כשאני מסתכלת על התמונה הגדולה אני מבינה את זה, כשאני בטוח הסיטואציה אני לא יכולה שלא להאמין שזה המציאות. לפעמים הקול אומר לי שעוקבים אחרי ורוצים להרוג אותי או לעשות לי משהו רע כשאני רואה אנשים מאחורי, ורוב הפעמים אני לא מאמינה לו ביסיטואציות כאלה , אבל לעיתים לא קרובות אני כן. ישנם שני מקרים בהם הקולות גרמו לי פרנויה ממש מוגזמת. פעם אחת הייתי עם אבא שלי באוטו והייתי כלכך משוכנעת שהוא קורא את המחשבות שלי ששקלתי לפתוח את דלת הרכב ולברוח. המקרה שקורה לי הכי הרבה הוא בשבתות, אבא שלי דתי לכן כל שאר המשפחה שומרת שבת, גם אני שומרת כל עוד אני בבית של ההורים שלי מתוך כבוד ומסורת, אבל כשאני הולכת לישון בשבתות הקול משכנע אותי שחיללתי שבת או שחשבתי מחשבות רעות ולכן מלאך המוות יבוא ויהרוג אותי, אני מודעת לזה שזה לא הגיוני, אבל למרות זאת אני מפחדת, אני מנסה לשכנע אותי שזה לא יקרה, אבל הוא משכנע אותי שכן, ולכן אני לא מצליחה לישון טוב בשבתות. היה לי סיפור עם ההורים שלי, האמנתי שבטעות הכנסתי לעצמי עיפרון באוזן, האמנתי בזה באמת ובתמים, אפילו בכיתי שיקחו אותי לרופא אבל ההורים שלי התייחסו לסיטואציה כאל בדיחה, במשך שנים האמנתי שתקוע לי עיפרון באוזן, ולמעשה רק בשנים האחרונות הפסקתי להאמין בזה. אני יודעת שיש מחלה שקוראים לה סכיזופרניה, אני יודעת שחלקכם יחשבו שזה כל הסיפור, אבל אני מאוד בספק, כי ביום יום אני לא שומעת את הקולות בצורה כלכך מפחידה או משכנעת, מה שאני שומעות לעיתים קרובות זה את הקול משכנע אותי לעשות משהו לא הגיוני וחסר סיבה, או סתם אותו משכנע אותי שאנשים רוצים משהו מסיום ממני, ובדרך כלל קל להתעלם מזה, זה לא משפיע על המציאות, נכון שיש מקרים חריגים אבל הם די נדירים, לעומת זאת מהידע שלי על סכיזופרניה אני יודעת שהיא משפיעה על המציאות, יכול להיות שאני טועה או מפספסת משהו, אבל כיוון שהקולות האלה הרבה פעמים לא קשורים למציאות ולא משפיעים עליה, ומכיוון שאני חיה את החיים שלי בצורה מאוד נורמלית אני מאמינה שלא מדובר במחלה כלשהי, אך ליתר ביטחון אני רוצה את דעתם של אנשים, אני רוצה לדעת האם זה נורמלי לדעתכם, או שמה זה מדאיג ועדיף שאבדוק את הנושא.