עזרה עם התקפי אכילה TW

זה סיפור מאוד ארוך אבל אני חייבת לפרוק. בערך בגיל 12 התחלתי לשנוא את איך שאני נראית, מעולם לא הייתי בעודף משקל אבל תמיד רציתי להיות חטובה ולהיראות כמו אחותי שאוכלת מה שהיא רוצה ויש לה גוף של דוגמנית. אז התחלתי להתאמן כל יום ולאכול פחות. למדתי מזה קלוריות והתחלתי לאכול כ1200 קלוריות עשיתי מלא אימונים אינטסיבים ושקלתי את עצמי בערך 10 פעמים ביום ואחרי כל פעם שאכלתי ונהייתי אובססיבית לאכילה בריאה. ירדתי כ9 קילו שזה היה מאוד משמעותי כי בכל זאת לא הייתי בעודף משקל אז ממש ראו את זה. עשיתי ספורט כל יום ולא אכלתי מספיק לכמות ספורט שעשיתי נהיה לי קוביות בבטן וגוף חטוב והרגשתי כלכך טוב עם עצמי. חשבתי לעצמי "ששווה את כל החרא שאני עוברת" למרות שאני אוהבת ספורט ותמיד עשיתי אבל לא ככה... בסופו של דבר קלטתי שאני מפסיקה לקבל מחזור אבל לא חשבתי שזה משהו רציני כי המחזור שלי אף פעם לא היה סדיר בגילאים האלה אז התעלמתי מזה. ארי שלושה חודשים כבר התחלתי לדאוג ואמרתי לאמא שלי . אמא שלי לא כלכך מבינה בכל הנושא של הפרעות אכילה וגם התביישתי להגיד לה אז היא אמרה שלפעמים זה קורה כי אני עדיין צעירה ושאין לי מה לדאוג. אחרי בערך חצי שנה כבר נהייתי בת 15 ביקשתי מאמא שלי ללכת לרופא כי זה כבר יותר מידי זמן. הרופא אמרה ששום דבר לא בסדר ושאני צריכה להתחיל לאכול יותר שומנים ושיש לי גם שחלות פולציסטיות ושהכל בסדר. אבל אני ידעתי למה אני לא מקבלת , ידעתי שזה מהספורט וזה שלא אכלתי מספיק. הסתכלתי באינטרנט וקראתי שעל מנת לקבל צריך להתחיל לאכול הרבה ולהפסיק להתאמן לתקופה ולעלות במשקל וזה היה הסיוט הכי נורא שלי ופשוט לא יכלתי לעשות את זה. אז המשכתי למרות שידעתי שזה לא בריא וזה מחליש את העצמות ושאני רוצה להיות אמא ולסכן את הפוריות שלי. אחרי ששוב הלכתי לרופאה והיא אמרה שכדאי לי לקחת גלולות לא הסכמתי, כי מחזור מזויף לא יעזור לי לקבל ניסיתי להתאמן פחות והתחלתי לעלות במשקל, אבל לא כי רציתי . כי התחילו לי התקפי אכילה. כל יום אחרי שאני חזרתי מבית ספר אחרי הארוחת צהריים פשוט הייתי אוכלת את כל מה שאני רואה הכל לא משנה אם אני שבעה ואם לא. איבדתי את תחושת הרעב שלי אני לא יודעת מתי אני רעבה ומתי לא אני פשוט אוכלת כי אני כל הזמן חושב תעל אוכל אני אוכלת בזמנים כלכך קצרים שהגוף שלי לא מספיק להיות רעב. הייתי במצב הכי שפל ביום ההולדת 16 שלי, לא קיבלתי שם מחזור והיה לי כלכך קשה כי היה לי התקף אכילה ואז הייתי עושה ספורט וידעתי שבחיים אני לא אצליח לקבל ככה מחזור. הפחתי ספורט אך פעם לא הפסקתי לגמרי עדיין היו לי התקפי אכילה אבל כיאלו כבר לא נהייה לי אכפת ירד לי החשק לספורט כלכך אהבתי את זה פעם והרגשתי רע עם עצמי שאני אוכלת כלכך הרבה ועכשיו הבגדים שהיו גדולים עלי ולא יכלתי לשים מאז שירדתי התחילו לעלות עליי שוב וזה הרתיח אותי מעצבים אבל עדיין לא יכלתי להפסיק לאכול כל הזמן. היה לי לחץ תמידי כל הזמן גם עם זה שעליתי במשקל ועכשיו אני כבר "לא רזה בטירוף" וגם אין לי מחזור. התעצבנתי, למרות שאכלתי כלכך הרבה עדיין אני לא מקבלת אז למה שווה לי להפסיק ספורט ולעלות ו"להרוס את הגוף שלי".
אני יכולה להגיד שאתמול, קיבלתי מחזור! כיאלו נפל לי מהכתפיים משקל של כל העולם סוף סוף הגוף שלי בריא ומרגיש בטוח מספיק לקבל מחזור
אבל... אני לא יכולה להפסיק עם התקפי אכילה, עדיין יש בגדים שאני מפחדת ללבוש כי אם הם יעלו עליי זה רק יכניס לי מחשבות ששוב עליתי ואני לא כמו שהייתי אני יודעת שעליתי זרקתי את המשקל (זה היה קשה) ואני מאמינה שעליתי את כל מה שירדתי שזה מתסכל לפעמים אבל אני מבינה מה המטרות שלי. אני אחכה טיפה לפני שאתחיל שוב הרבה ספורט כדי שהגוף יתאזן אבל אני עדיין מתוסכלת. אני עדיין לא מרגישה רעב עדיין עם מלא התקפי אכילה הרגע שאני קמה בבוקר הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא אוכל ומתי לאכול וברגע שאני אוכלת אני חושבת על מתי אני יאכל שוב ומפחיד לאכול אחרי שש בערב. שהייתי בתקופות שאכלתי קצת מידי הפסקתי לאכול תמיד אחרי שש או חמש וחצי ועכשיו בתקופות של התקפי האכילה יש לי פתאום התקף אכילה ב12 בלילה וזה כלכך מתסכל אותי. אני לא רוצה יותר. אני רוצה להיות כמו כולם להנות מאוכל ולהיות רעבה שאני אוכלת לא להסתכל על אוכל ולראות מספר והאם שווה לי לאכול אותו מבחינה קלורית ולא לפחד לאכול קוביית שוקולד מבלי להיות בדיכאון או לאכול מליון דברים בריאים לפני ואז בסוף כן לאכול את השוקולד ולסיים עם 600 קלוריות של סתם. אני גם לא רוצה לעלות יותר כל סוף יום אני מרגישה מפוצצת ובהרגשה לא נעימה והרגשות של חרטה. ועדיין, רודפות אותי מחשבות וכל הטלפון שלי מפוצץ בתמונות שלי שהייתי במשקל הנמך שלי ואני כיאלו חושבת לעצמי שסתם סבלתי אבל אתמול אחרי שקיבלתי אני קצת יותר טוב אבל אני מפחדת
אני מפחדת לאבד אותו שוב כי אני כן אוהבת ספורט אני אוהבת לרוץ, להרים משקולות, לרקוד.. תמיד הייתי אדם ספורטיבי
השאלה שלי, אחרי הסיפור הארוך ומיגע שלי (סליחה עם חפרתי) עם מישהו עבר התקפי אכילה גם איך לעבור את זה??! זה כלכך קשה זו התמכרות אני רוצה לחכות עד מתי שאני רעבה כדי לאכול אבל אני מגיעה למצב שאני לא רעבה איזה 7 שעות או אפילו 8 ונהיה לי משעמם או שאני כיאלו לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל
בתקופה שהייתי בת 14 או 15 ישר שקמתי אכלתי קמתי בכוונה מוקדם לפני בית ספר לאכול כי לא יכלתי אחרי זה להתרכז בבית ספר אם לא הייתי חושב. רק על אוכל אני חושבת שמרוב כל האובססיביות על אוכל וקלוריות וירידה במשקל המוח שלי פשוט לא מפסיק לחשוב על זה. ועדיין זה ככה רק שעכשיו במקום 1200 או 1400 קלוריות זה 3000 או אפילו יותר ובמיוחד שאני לא עושה ספורט אני יודעת שאני צריכה בסביבות 1850 כי אני די גבוהה ובכל זאת למרות שאני לא עושה ספורט כן זזה והולכת הרבה ברגל
אני פשוט רוצה להיות חופשיה בנושא הזה ולא יודעת איך להתחיל.
סליחה על המגילה אני פשוט כלכך מתוסכלת ואין לי עם מי לדבר אני מתביישת לדבר עם אנשים שאני מכירה על זה ואחותי הגדולה היא ההפך הגמור ממני היא רוצה לעלות וקשה לה לא לרדת
מעציב אותי שמגיל כלכך צעיר אני מתעסקת בדברים האלה וגם מעצבן אותי שהגעתי למצב הזה ושלא היה לי מחזור שנה וחצי.
אני חושבת שמבחינה של לחשוב על אוכל עכשיו אני במצב הכי גרוע אבל אני פחות קשה על עצמי אני אומרת לעצמי "טוב לא נורא מחר יום חדש" ודופקת גם אותו.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אני במלחמה עם עצמי