החיים נראים לי היום חסרי משמעות וכואבים לבד

היי אנשי אסק פיפל היקרים.
לפני כמעט שנה סיימתי קשר רעיל מאוד, שנמשך כארבע שנים שהיה לי מאוד מאוד קשה להתגבר עליו. לאחרונה יצאתי תקופה קצרה עם בחור שהרגיש כמו פוטנציאל אמיתי לקשר טוב, לראשונה מזה תקופה מאוד ארוכה). עד שהוא סיים את זה, עקב מחלוקת על אורח חיים מסוים, שהיה משפיע על חיינו העתידיים בצורה ניכרת. אותה מחלוקת שפשוט הלכה והתעצמה ולא ניתן היה לגשר על כך, לצערי.
כשיצאתי איתו פתאום הכל הרגיש טיפה קל יותר בחיי, הצעדים שלי נהיו קלילים יותר, הייתי מחויכת יותר והראש צלול יותר. העולם היה מואר יותר, הכל בהיר יותר. אני לא כועסת עליו, זה לגיטימי לחלוטין לחתוך אחרי תקופה קצרה, אבל זה כן גרם לי להגיע להבנה שככ לא רציתי להגיע אליה - שאני לא באמת יכולה להיות מאושרת לבד.
אני בחורה עצמאית עם עבודה טובה, חברים ותחביבים, אבל הכל פתאום מרגיש לי מאולץ וכבד. אני לא מבכה את האובדן שלו, כמו את האובדן של הפוטנציאל שהוא הכניס לחיי. אני מרגישה שאני כועסת על היקום שנתן לי משהו שכ"כ רציתי ואז לקח לי אותו והשאיר אותי שוב להתמודד לבד, אבל הפעם עם תחושת החמצה נוראית.
עד שהכרתי את הבחור האחרון (היינו בקשר תקופה קצרה יחסית), הצלחתי למלא את החיים שלי עם יציאות, ספורט והרבה עבודה, ועכשיו אני פשוט מרגישה שנגמרו לי הכוחות. מרגישה שאין טעם להמשיך לנסות לתחזק את כל הדברים שהרגשתי שעושים לי טוב, כי פתאום זה מרגיש לי שהם בכלל לא עושים לי טוב וסתם היו פלסטרים. כי הדבר היחיד שבאמת יעשה אותי מאושרת זה משהו חיצוני שאין לי באמת שליטה עליו- מישהו שיכנס לחיי ויאהב אותי.
זו מרגישה לי כמו הבנה פתטית, במיוחד כי היא הגיעה מאירוע יחסית קצר, שלא אמור להיות משמעותי במיוחד (כולה יצאנו תקופה קצרה) שמאוד נוגדת את תפיסת החיים שהייתה לי עד כה (שאושר לא מגיע ממקור חיצוני). אבל אני לא מצליחה להתנער מזה ולא יודעת איך להחזיר לעצמי את היכולת לתחזק את החיים שהיו לי קודם. הכל מרגיש חסר משמעות והסופ"שים ככ ריקים ועצובים.
יש למישהי רעיונות איך לצאת מזה? אני כבר שבוע וחצי בוכה כל יום. מרגישה רייקנות עצומה, המון שאלות קיומיות כאלו, של מה הטעם בכלל. באמת. אני באמת לא מבינה אם נגזר עליי לחיות בלי אהבה ולהעביר את המשך החיים כך, אז מה הטעם? זה תפל, זה ריק, זה שחור וחסר.
כאמור- כל הטריקים שעבדו לי עד כה שכללו בעיקר דרכים למלא את הזמן כדי לא לחשוב על כמה אני לבד- לא עוזרים יותר.