הוא באמת מניפולטיבי ורעיל או שעם הזמן זה יעבור לו?

הכרתי בחור מרתק שעבר המון בחייו.
מגיע מבית שבו האמא היתה אלכוהוליסטית וסכיזופרנית.
עבר מלא מסגרות. ראה וחווה המון דברים שצילקו אותו כראוי.. היום הוא יתום משני הוריו ומשפחה בכללי אין לו אף אחד..

הכרנו לפני כמה שנים ומהרגע הראשון נדלקתי עליו (יש בו משהו ממש מקסים כזה חיצוני ופנימי שמקרין שאף אחד לא יכול להישאר אדיש אליו)
והוא גם ממש שנון וחכם..
מפה לשם לא קרה בינינו כלום והתגלגלנו לנו בחיים
מתראים מידי פעם במקרה במרכז העיר ויושבים לקפה לפטפט על החיים (בעיקר אני מנסה לתת לו מוטיבציה כל הזמן שיעשה משהו ולא יתן לעצמו להתדרדר מעבר.. בלי עבודה לא מנקה את הבית לא מתקלח כמעט צובר חובות וכו…)

לפני בערך חמישה חודשים התחיל בינינו משהו רומנטי אחרי לילה מטורף שבו אני פשוט נגנבתי מכל מיני דברים שהוא אמר עליי שאף אחד לא יודע ברמה של קריאת מחשבות ונהיה איזה קליק חולני בלב שלא משנה כמה השפלות אני עוברת איתו מאז כאילו עשיתי לו אידיאליזציה מסויימת אחרי כמה פגישות מרתקות ממש ואני נשארת בכל מצב ומנסה להכיל הכל או בגג כשזה נהיה לי קשה מידי לסבול אז אני קמה והולכת לבית שלי להרגע ולשמר את האידיאליציה שבניתי עליו (אני רואה אותו אהבת חיי בלב תרתי משמע כי הלב לא משחרר וכל שאר המערכות קורסות) ואני בכללי אחת כזאת שלא מוותרת ונלחמת עד הסוף אם אני אוהבת אבל אני תוהה אם הוא אוהב אותי באמת חזרה אם,
אני כל יום מקבלת הערות על איך אני ניראית (לא טוב מספיק טעון שיפור)
את לא מבינה כלום.
כמה אייקיו יש לך (אם הוא אומר משהו שאני לא מבינה כי יש לו נטייה 90% מהזמן לדבר בסאב מינינגס)
כל המאמצים שלי לפענח את כתבי הסתרים שהוא מדבר לא משנה כמה אני אבקש שיסביר לי כי אני לא מבינה פשוט נגמרים תמיד במשפטים סופניים כמו הבנתי אז את לא שלי ואולי את בכלל של מישהו אחר וכל מיני הזיות
קללות כמו זונה שרמוטה מפגרת זה כבר נהיה בקזואל כבר בתור מילות חיבה גם..
כל מיני פראנויות למיניהן שעוברות לו בראש וכשאני אומרת לא היה ולא נברא זה לא עוזר ובכללי כל מיני דעות עליי שהן לא נכונות ומרוב שאני כבר מרגישה כלכך חסומה אין לי כוחות להילחם בשביל הצודקת הזה..
בכללי דיבור לא נעים (ערסי כזה שכונה אבל כאילו הצגתי בו זמנית כי אני רואה בלב את מי שהוא באמת וכמה הנפש שלו עדינה עמוק בפנים)
חוסר התחשבות של גבר לאשה במלא מובנים
כמו נגיד אנחנו ישנים ביחד על הספה כי אין מיטה אז הוא לא יעשה לי מקום ושיהיה לשנינו נוח הוא ישן איך שבא לו ואם אני האחת בשבילו אז אני אצליח למצוא לעצמי נוח איכשהו.
מלא פעמים שהוא פשוט באמצע הלילה מבקש שאני אקום ואכין לו קפה או שוקו ולא שותה אתזה אפילו שלוק…
המון דיבורים לא ברורים והתקפי צחוק לא קשורים בזמנים הכי נכונים שמרגיש לי שהוא פשוט צוחק לי בפנים בטענה שפשוט נזכר במשהו מצחיק.
ובגדול אני שם כמו שק חבטות כזה שלפעמים בורח הביתה כשכבר שיגעו או חבטו בו יותר מידי למה שהוא יכול לספוג.
וכל הניסיונות שלי להראות את הצד שלי שגם אני פה ואני צריכה לפחות שיראה נכונות או יתנצל על דברים אבל לא מבחינתו זה או שתלמדי ותספגי או שתלכי את לא חייבת לי כלום ואני לא חייב לך.
אני אציין גם שהוא אומר לפעמים שזה תקופה וזה יעבור אבל אני באמת תוהה למה שמישהו יתנהג אליי ככה לא משנה מה עבר…
עיקר הפגיעה שלי היא בנשיות שאני מרגישה במקום נסיכת אהבה יפה ופורחת כמו איזה זונה כלבה שרמוטה מושפלת שצריכה לרדת על הברכיים כל הזמן.
מהצד השני הבעיה שלי היא שאני נעלבת מהיחס וגם נורא קשה לי עם החוסר וודאות הזאת שאני לא יודעת מה יהיה מחר כל יום ואיך ייגמר היום אני גם באה עם סיפור חיים מורכב שלימד אותי במצבים כאלה פשוט לא להיות שם לקום וללכת
אבל מנגד גם לי הלכו המון פעמים בגלל שכאבתי דברים שעברתי בחיים ולא בכוונה פעלתי ממקומות של הרס עצמי.
השאלה שלי בגדול פונה לאנשים שעברו ויכולים אולי להתחבר למה שיכול להיות שעובר על הבן זוג שלי כתוצאה ממה שחווה עד כה בחייו הצעירים (26)
והאם כל ההתנהגות הזאת זה רק חומות
או שאולי נפלתי על בחור מניפולטיבי שמנסה לסמרטט אותי להיות המשרתת שלו בכל המובנים (כי אני תמיד צריכה להתאים את עצמי אליו למה שהוא רוצה כי גם הוא בגדול בעיניו עילוי אנושי)
עכשיו כל ההתנהגות הזאת יש את הפיצול השני שלו שמופיע פעם ב.. שזה הכי מילים יפות ואהבה וחיבוק וחיבה ויחס וכל מה שאני מאוהבת בו אז אני תוהה אם זה עניין של לעבור אתזה ולא לוותר למרות שקשה לי לפעמים ברמה פסיכיאטרית כבר.. או שזה הבנאדם ואולי הוא צריך בת זוג שתתחבר לאופי הטיפה פסיכיאטרי שלו
והאם זה בכלל הגיוני שבנאדם יהיה כלכך מלא בעצמו לא משנה מה הוא עבר שלא יצליח בכלל להתייחס לצד השני שרק רוצה אהבה ונחת וינסה להראות נכונות קצת אפילו?
אני אוסיף להגיד שבאמת יש משהו מיוחד בהרגשה שלי לגביו ובאמת התאהבתי שם איפושהו פשוט בחיים לא נתקלתי ביחס מגבר שהוא לא פחות ממכבד מאוד כי אני גם ממש עדינה ובחיים לא משכתי אליי גברים של קללות וצעקות וזה בכללי בלתי נתפס מבחינתי לחיות בקזואל ככה על קצה הצוק במקום פשוט לחיות באהבה והרמוניה טובה אז מה אתם אומרים?

תודה מראש לעונים וסליחה אם אולי זה לא יצא הכי ברור כי קצת קשה לתאר את מה שאני באמת עוברת..