כן
ובפירוט..
עבר כבר המון זמן מאז אבל זה דבר שמציק לי כל הזמן
היא הייתה קטנה ממני בשנה הכרנו בכיתה ז היא הייתה שם תמיד בשבילי בטוב וברע ונלחמה עליי גם שאני הפנתי לה גב היה לנו המון רגעים יפים והחברות שלנו נשארה חזקה לא משנה מה אבל הכל התחיל להשתנות שאני התגייסתי לצבא בטירונות בקושי דיברנו כי הייתי חוזרת עייפה ובטירונות עצמה היה רק שעת תש אבל היא לא ויתרה עליי גם בקורס היה לי פחות זמן לדבר אבל היא תמיד הייתה שם בשבילי ועודדה אותי ברגעים הקשים שעברתי לפני הצבא לא היה לי כמעט חברים אפשר להגיד שהיא הייתה היחידה ואז פתאום שהתגייסתי הכרתי ככ הרבה חברים לא הייתי רגילה לזה ואני מניחה שהיא הרגישה שהיא קצת נשכחה התחלתי את הסדיר ולמרות שהיה לי זמן לשמור איתה על קשר העדפתי להיות עם החברים שלי מהצבא ולשבת איתם בערב במקום לבוא ולדבר איתה בטלפון הייתי חוזרת עייפה ועונה לה פעם ביום בהפסקת צהריים וככה שבקושי היה לנו זמן בכלל לתקשר ובהתחלה באמת כעסתי עליה לא הבנתי מה כואב לה שהכרתי עוד חברים אבל עכשיו שעבר זמן וחשבתי על זה אני לגמריי מבינה אותה היינו באותו מצב בלי יותר מידי חברים אבל אני התקדמתי והכרתי המון חברים ובזמן הזה היא נשארה לבד וראתה אותי לאט לאט נהיית בן אדם אחר והיא הייתה רק אחת מהחברות שלי בזמן שכל השנים בבית ספר בערך תמיד היה לנו אחת את השנייה
אני תכף משתחררת השאלה היא האם שווה לי לנסות ולהחיות את הקשר הזה? עבר כמעט שנה מאז
אבל שתינו כבר לא אותם אנשים כמו שהיינו אז אבל בכל זאת היא תמיד חסרה לי לא משנה כמה חברים הכרתי היא תמיד הייתה חסרה לי מצד שני אני לא מרגישה שהיא תרצה לחזור איתי לקשר למרות שהפעם אני מוכנה להילחם על הקשר הזה וגם אני איהיה עם הרבה הרבה יותר זמן אחריי הצבא
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025