לומד משפטים ונמצא באמצע הדרך, מתלבט אם לסיים או להחליף עכשיו?

כבר די ברור לי שזה לא מעניין אותי. התחלתי ללמוד משפטים במקום נחשב(לא מכללה) לפני שנתיים בגלל שהצלחתי להתקבל בגלל שהורידו את רף הקבלה (בגלל הקורונה), ובאותה תקופה לא היה אפשר לצאת למדינות אחרות בגלל המגיפה. אני לא מגיע ממקום של לימודים אקדמיים, ולכן 'קפצתי על המציאה'. בתנאי אופטימליים אולי הייתי הולך ללמוד במדינה אחרת, אולי הייתי הולך ללמוד רפואה או מדעי המחשב, אבל פשוט זה המקום שיכלתי להתקבל אליו וגם לא רציתי לחכות בגלל הגיל. כשהתחלתי את הלימודים הכל היה בזום, כך שלא הכרתי אנשים. הלימודים שיעממו אותי ועצבנו אותי. עד היום אני מתעצבן מאוד מהחומר, מרגיש לי שאני מכלה את זמני בשטויות במקום להתעסק בדברים חשובים כמו פיתוחים מדעיים שיקדמו ויאריכו את תוחלת החיים, לדוגמה. בנוסף, הייתי מופתע מהציונים. אני לא חושב שאני טיפש, אבל בסמסטר הראשון , למרות שהשקעתי - קיבלתי ציונים מאוד נמוכים. את השנה עברתי נקודה מציון שנחשב ל'לא עובר שנה'.
בתום השנה, עמדתי בפני התלבטות קשה. האם לפרוש, לעבור למדינה אחרת (אז כבר השמיים נפתחו), וללמוד משהו אחר, או להישאר. החלטתי להיות קשה עם עצמי ולהישאר ו'להתחיל עם מה שסיימתי'. אבל. אני מרגיש שזה כבר יותר מדי. אני עכשיו בשנה ב. סמסטר ראשון קיבלתי ציונים זוועה, יותר גרועים מהסמסטרים הקודמים. עכשיו אני נמצא בסמסטר שני , ואני לא לומד בכלל. אם צריך לעשות עבודה אני משקיע קצת, ואני מתכנן ללמוד קצת לפני המבחנים. אני חסר כל מוטיבציה כלשהי. אין לי שום חשק בלימודים האלה. אני ממשיך אותם רק כדי לצאת עם 'משהו ביד', שזה אירוני - יהיה לי משהו ביד אבל אני ישר אחר כך לא אלך לעסוק בזה אלא אלך ללמוד שוב, אז בשביל מה? אני כבר לא יודע בכלל כמה שווה לי להשקיע ואם להמשיך בכלל עד סוף הסמסטר, בגלל שלפי מה שאני מבין אמור לקרות סוג של נס כדי שאני אעבור שנה עם הציונים שיש לי.
בקשר לעבודה כעורך דין - אני בכלל לא רוצה לחיות בישראל, כך שאני לא מתכוון להישאר פה שניה אחרי הלימודים. אין לי מושג מה אעשה עם התואר הזה במדינה אחרת, אבל כנראה שאלך ללמוד משהו חדש. ויש לי בעיה מצפונית עם להיות עורך דין, שלצערי הבנתי אותה רק כרגע. בהנחה שלא יהיה לי האומץ הדרוש (אם אי פעם אעבוד כעו"ד), לפתוח משרד עצמאי, ואצטרך לעבוד כשכיר, אני באמת מתקשה להבין איך אוכל לייצג אנשים פושעים ועבריינים. המצפון שלי לא שקט עם זה. והרי אף אחד לא ישאל אותי איזה תיק אני צריך לייצג, כי אני הרי עובד במשרד ואמור לייצג כל תיק שמביאים לי. כך שזה מצמצם לי את אפשרויות התעסוקה במקצוע הזה (יותר התעסקות באזרחי, כיוון ללפתוח משרד עצמאי ובריחה מלהיות שכיר בפלילי). נשמע לי מסובך מדי, נשמע לי שמשפטים זה תחום שאני סובל בו ושהוא לא מענין אותי - להפך, הוא מעצבן אותי. נשמע לי שזה יגרום לי לבעיות מצפוניות - ואני שואל את עצמי ואתכם בכנות - האם שווה להישאר עוד שנתיים בערך ולנסות לסיים רק כדי לצאת עם תואר שנחשב במובן מסוים 'מכובד'?