מפחדת ממה שאנשים יחשבו כי אני מקשרת הכל למיניות, מה אני יכולה לעשות?

היי למרות שלא בטוחה אם לכתוב באתר הזה כבר עוזר
אבל ננסה
אני כרגע בתיכון ואני מרגישה די מוזרה למרות שלא תמיד זה באופן רע
אני פשוט לא מצליחה למצוא את עצמי נורמלית או להתנהג בצורה נורמלית
כמו האחרים.

כשהייתי קטנה חלמתי להיות כמו השאר.. ראיתי את הילדים הגדולים בכיתה ו'
והם היו גבוהים והיה נראה שהם מצליחים בלימודים, שיש להם הרבה חברים ושהם יפים.

רציתי להיות ככה גם.

עד שהאמת התגלתה בפני כאשר הגעתי לגיל ההתבגרות.

שום דבר כבר לא היה נראה כמו שחלמתי או איך שהייתי לפני.

עד אז.. לא היו לי הרבה בעיות בחיים.
התלבשתי איך שרציתי, אפילו לרוב הבכתי את עצמי אבל לא הייתה לי מודעות עצמית אז לא היה לי אכפת. כל יום נסיעות לחברות, מסיבות יום הולדת, הרבה חוגים ופעיולויות בכללי. בחגים, מפגשים עם המשפחה ודברים של הבית ספר כולל זה שהופעתי גם הרבה בבית ספר..

היה לי ביטחון.. עשיתי מה שרציתי בלי לפחד או לשאול שאלות.

אחרי גיל ההתבגרות.. אני מרגישה שאני לא יכולה לחזור אחורה.

להגיד את האמת, יש לי בעיה עם כל העניין של המיניות.

כל דבר אני מחשיבה למיני.. והכל בשבילי מרגיש לי לא אני ורחוק ממני.

אני די מפחדת וחושבת שזה טאבו.. כל האנשים שמדברים על סקס או כשבנות בשכבה או אפילו חברה שלי קוראת לעצמה "סקסית" אני בחיים לא אצליח להבין את זה.

אני לובשת רק בגדים גדולים.. בגלל שלי קשה עם זה.

אכפת לי מה אנשים חושבים עלי למרות שאני יודעת שזה שטויות ולא באמת אכפת לאף אחד. אני גם בכללי תמיד הייתי מועדת להגיע למצב הזה.

הייתי ביישנית גם ביסודי..

פשוט רק בגיל ההתבגרות כשכל העולם הופך פתאום למיני וכולם מגלים ורוצים לדעת הרבה דברים בנושא.. אז פתאום הרגשתי בצד, לא קשורה ופחד מאיך שאני נראית, מאיך שאחרים יכולים להסתכל על מישהי בגיל 16.. וזה.

אז רציתי להיות כמו כולם. ללבוש שמלות יפות, שיהיה לי חבר בגיל הזה..
כשלא ידעתי אפילו שהמחזור קיים.. רציתי לעלות לחטיבה כשלא ידעתי כמה נורא יהיה לי... ואחרי החטיבה.. הרגשתי ששחטו אותי. הגעתי בן אדם שלם ויצאתי פחות מחצי ממה שהייתי כולם.

אני מרגישה שרואים שאני שבורה וסדוקה. אני שמה לב שאני הולכת תמיד שפוף, אני גם ככה נמוכה מאוד. אני תמיד בבוקר אומרת לעצמי שאני נראית כמו שק... ושאני מרחמת על מי שצריך לראות אותי ככה.. שזה מביך.

הרגשתי שאין לי ברירה. יש לי צמרמורת מלראות את עצמי בדרך אחרת.

נמאס לי לפחד מהכל. מבחינתי כל בן אדם שרואה מישהי ברחוב עם בגד צמוד.. יחשוב עליה משהו מיני וירצה לשכבה איתה. רק המחשבה שמישהו יראה אותי ככה.. עושה לי בחילה ואני מעדיפה להיעלם.

מה אני יכולה לעשות? כנראה אף אחד לא באמת יודע. מי נתקל בבן אדם כמוני? אפילו א-מיניים הם לא כמוני.. אולי אני בעולם הלא נכון.
זה קשה להיות בגיל הזה. אף פעם בעצמי לא הסתכלתי על אף בן אדם בצורה מינית. לא ראיתי אף בן אדם ואמרתי "אני רוצה לשכב איתו".. לא קרה לי דבר כזה. זה נראה לי מוזר בכלל להגיד את זה. בגלל זה, גם, אני לא רוצה שיסתכלו עלי בצורה מסוימת אבל הבעיה האמיתית היא שאני מסתכלת על עצמי ככה.. כשניסיתי ללבוש שמלה או משהו צמוד בחזה... תחת.. אני חשבתי שזה מיני. זו הבעיה שלי, תכלס.

אחד החלומות הגדולים שלי מזה הרבה שנים הוא ללבוש.. אפילו רק פעם אחת. משהו שאני באמת אוהבת ולא לפחד מאף אחד.

לא להתבייש בגוף שלי... לא להרגיש חרדה ככה....
קל לי לכתוב את זה עכשיו. באמת שקל לי. אבל לעשות.. זה כבר עולם אחר..
לא הצלחתי לעשות כמעט שום דבר ממה שרציתי.... על אף שניסיתי מאוד.

אפילו אם יש לכם משהו רע להגיד.. מוזמנים. שמעתי הרבה דברים רעים בחיי.
אם יש לכם עצה.. או סתם לשתף משהו בנושא.. או על עצמכם. אני אשמח!
יום נעים..