יכול להיות שהוא אף פעם לא יתחרט והוא באמת המשיך הלאה?

בבקשה אל תשפטו גם ככה קשה לי בקטע אכזרי
קרה פעם שנפרדנו אבל אחרי חודש חזרנו
הפעם במשך שבוע כבר האווירה הייתה מוזרה ואני קינאתי שידידה שלו לעבודה מתקרבת אליו יותר מידי (בעבר היה בעיות אמון אבל כן האמנתי בו) בכל מקרה התעצבנתי על משהו בקטע קיצוני ואפילו הרבצתי לו
נכון אני יודעת לא הייתי צריכה להרביץ לו ואני ממש מצטערת על זה אבל אני גם סובלת מהתקפי חרדה בשנה האחרונה והייתי בטוחה שהוא הולך לבגוד בי איתה
אחרי זה הוא הגיע למסקנה שאי אפשר להמשיך את הקשר והוא לא בריא לשנינו העיקר לי ושהוא כיבכול עושה לי טובה
הוא גם טוען שלא בגלל זה אנחנו נפרדים אלה ששנינו יודעים שיש דברים מעבר (לי היה טוב עד לאותו שבוע לא יודעת מה הוא הרגיש)
אחרי זה שדיברנו בהודעות קצת כי הוא דואג לי בגלל ההתקפי חרדה אפילו שנפרדנו הוא אמר שכנראה הוא חיפש את הרגע לעשות את זה כי הוא היה נפרד ממני מתישהו
כשדיברנו הוא אמר שיכול להיות שבעוד שנתיים שלוש או בגיל 35 ששנינו נהיה אנשים אחרים אולי נוכל שוב
אני מטפלת בעצמי והתחלתי ללכת לפסיכולוגית ואני על כדורי הרגעה כי אני לא מצליחה לתפקד
זה מרגיש לי כמו תירוץ ושהוא פשוט חיפש את ההזדמנות לברוח
אנחנו האהבה הראשונה אחד של השני והוא טוען שהוא פועל מהראש ולא מהלב כי הוא עדיין אוהב אותי אבל הוא מרגיש שהוא עשה את ההחלטה הנכונה
משהו בי מבין אותו מצד אחד הוא גבר צעיר שלא חווה עוד נשיםואניקנאית כי אני מפחדת שהוא ילך לי ובסוף גרמתי לו ללכת
כל כך כואב לי וקשה לי הכדורים לא עוזרים לי זה בא לי בבום היינו אמורים לעבור לגור ביחד חיפשנו דירה בשנייה אחת הכל התהפך כאילו זה היה מן פתח מילוט שלו הוא המשיך לשתף אותי בדברים שהוא לומד וקורא כאילו כלום ואומר לי שזה הזדמנות טובה לנפטר משני הרגלים רעים בבת אחת (אני והסיגריות)
הוא אמר שאולי אחרי שאני אטפל בעצמי נחזור לקשר
עכשיו אני יודעת שלא הכל בגללי וברור שאלימות היא לא תירוץ אבל זה מרגיש שכבר נמאס לו והוא רוצה שקט(אגב הפרידה הראשונה שלנו הייתה בול, באותו התאריך!!!)
הוא בחיים לא ירצה לחזור אלי אם הוא מחליט משהו ונכנס לו ג'וק לראש זהו הוא נוכל על זה...
אני לא הולכת לעבודה כי קשה לי לתפקד כי אני בהתקפי חרדה
סוג של גרנו ביחד כל הדברים שלי אצלו
גם כשבכיתי לו הוא היה יחסית אדיש
אני רוצה שהוא יחזור אלי איך אפשר כל הזמן לוותר בקלות על הקשר?
אני באמת אוהבת את הבן אדם שהוא למרות הכל וכואבת לי העבודה שזה לא כל כך הדדי.. אפילו שהוא טוען שזה לטובתי "את צריכה ל גיד תודה שאני משחרר אותך בגיל 22"
הייתי צריכה לשפר את הבגרויות שלי כדי להתקבל למכללה והמבחן עוד כמה ימים ואני אפילו לא מצליחה לשבת על התחת ולהתרכז
אני מרגישה שהוא הלך לנצח..
מילא הייתה לי תקווה שעוד שנה שנתיים הוא יתגעגע או ירצה לנסות שוב אבל אני יודעת שזה לא נכון ואני לא מצליחה להמשיך אני ממש מרגישה על הקצה
אני יודעת שכולם נפרדים ואנשים מתגרשים עם ילדים אבל הוא אהבה ראשונה שלי במילא יש לי בעיות אמון קשות איך אוכל לסמוך בכלל על בן אי פעם בחיים שלי?
אתם חושבים שבשלב מסוים הוא ירצה לנסות שוב? יתחרט?
מבחינתו שבעוד כמה חודשיים כשיעבור לי נהיה ידידים וניפגש(הוא גם היה החבר הכי טוב שלי) אבל אני מרגישה שהוא טיפה חסר רגישות לנושא ולסיטואציה אפילו שהוא דואג להתקפי חרדה שלי
איך אני גורמת לו לראות אותי באור שונה?
אני לא מוכנה לוותר על 7 שנים אפילו שהוא מוותר
נלחמתי על הקשר הזה בשיניים נכון שלפעמים צריך לשחרר
אבל אני רוצה שהוא יחזור.. גם אם זה עוד שנה שנתיים..
יכול להיות שהוא אף פעם לא יתחרט והוא באמת המשיך? הרי לא ביום בהיר אחד מחליטיםשזהו
הוא גם טוען שאנחנו נפרדים בטוב..
בבקשה אתם מכירים זוגות שחזרו אחרי כמה שנים /חודשים?
אין לי בעיה שיהיה עם כמה בנות שהוא רוצה העיקר שיחזור אלי בסוף.. (למרות שהוא טוען שזאת לא הסיבה אבל בתכלס כל הבלגן היה בגלל הידידה שלו שראיתי שגם הוא חיפש אותה והתעניין בה..)
המשפחה שלי אפילו לא יכולה לסבול אותי יותר
אני יודעת שאני צריכה להיות אדם לעצמי ולגלות את עצמי מחדש ולהתפתח אבל אני רוצה לדעת אם יש סיכוי קטן שהוא יחזור
המשפחה שלי אומרת שכן אבל עוד שנה שנתיים שנהיה אנשים אחרים
אני יודעת שעוד שנה שנתיים הוא כבר לא יראה אותי ממטר עם כל הנשים שיש בחוץ
למה שירצה לחזור אלי אם הוא יגלה שטוב לו, בעוד מקומות
בבקשה תעזרו לי תנו לי תקווה משהו זה קרה לפני שבוע ואני יודעת שעם הזמן זה יכאב פחות אבל לא מסוגלת לקבל את העובדה ש7 אנחנו ביחד כל הזמן וזהו
אני יודעת שאולי זה חנק אותו אבל אני באמת רוצה שנהיה ביחד הוא טוען שהוא אוהב אותי איך אני מחזירה אותו אלי אם הוא אוהב אותי
עוד שבועיים יש לאחוותובת מצווה ואני חייבת ללכת..
לא לקחתי את הדברים הוא אמר שנקבע תאריך להחליף אתהדבקים


כשהייתי בהתקף חרדה הוא אמר שאנחנו ניפגש רגיל במשך חודשיים עד שהוא יקבע תאריך שלא ניפגש יותר כמובן שלא כפיתי את עצמי עליו וחזרתי לבית של ההורים שלי
אבל האמירות האלה מבלבלבלות