אהבתי אותו מאוד וזה עצוב להבין שהוא לא יהיה עוד חלק ממני, זה אומר שלא התגברתי?

הייתי בזוגיות 3 שנים, בהתחלה היה לנו טוב ביחד והיתה לנו זוגיות אינטנסיבית וחזקה. אחרי שנתיים הזוגיות החלה להתדרדר והפכה לזוגיות הרסנית. סבלנו מאוד בשנה האחרונה ביחד ונשארנו ביחד כי חשבנו שהאהבה והחברות שלנו תנצח. היו לנו המון פרידות וחזרות של ימים בודדים , אבל הפעם זה אחרת, עברו 3 חודשים מאז הפרידה.
בשנה האחרונה שלנו ביחד, הייתי כל כך לא מרוצה ומוטרדת מהזוגיות שאפשר להגיד שהפכתי לאובססיבית. הוא לא השקיע ,לא יזם ,התחיל להסתיר, לזלזל ולא לכבד. הזוגיות נהרסה, אבל הייתה בנו תקווה שנצליח לחזור לעצמנו. הבנתי שחלק גדול ממה שהרס לנו היתה האובססיה שפיתחתי אליו. נשארנו ביחד למרות הסבל עד שהציפיות שלנו מהעתיד הפרידו בינינו. לפני שנפרדנו , התחלתי ללכת לשיחות והיינו אמורים לעבור לגור ביחד. הלכנו לראות דירות ביחד ורגע לפני שחתמנו חוזה ,הוא החליט שלא לעשות את הצעד המשמעותי הזה איתי ונפרד ממני בפתאומיות. במשך חודש שלם בכיתי, התחננתי אליו והטרדתי אותו בהודעות ושיחות. לקחתי את הפרידה מאוד קשה. הוא היה אדיש ,חסר רגש ובטוח בהחלטה שלו להיפרד. אחרי חודש של הטרדות, הוא חסם אותי (הכי כואב בעולם). לא היתה ברירה אלא להניח ולכבד את ההחלטה שלו. היתה בי תקווה שהוא ישנה את דעתו. אפשר להגיד שעד עכשיו יש בי תקווה קטנה..
לפני חודש התחלתי לצאת עם בחור חדש , מאוד נאה ומקסים . הוא מכבד אותי, דואג לי, מעריך אותי וכיף לי איתו. התכונות בו שנחשפתי אליהם בחודש הזה, הם בדיוק מה שהייתי צריכה ומה שהיה חסר בזוגיות הקודמת שלי. אני מרגישה שהבחור החדש הוא הגבר שהייתי צריכה תמיד. אני מרגישה שאני מתחילה להתאהב בו. בדיוק כאן מתחיל לכאוב לי. אני מאוד שמחה ומודה שאני זוכה לחוות זוגיות בריאה והדדית כמו שמגיעה לי. אבל באותו זמן כואבת לי ההבנה שהחבר הכי טוב שהייתי איתו במשך 3 שנים , הוא לא הבחור שלי. זה שאהבתי הכי בעולם שראיתי איתו עתיד והערצתי , הוא לא היה שייך לי אף פעם כנראה. ההבנה , שמגיעה עם ההתקדמות וההתפתחות של הזוגיות החדשה , שאחרי הפרידה סבלתי כל כך והתחננתי ועל מה ? על גבר שלא העריך אותי לא כיבד אותי וזלזל בי.. ועכשיו להכיר ולחוות את כל הטוב הזה מבחור חדש.. שלא ידעתי שקיים.
מבאס שאף אחד לא מספר לנו , שלא אומרים לנו לשחרר כי הכל לטובה. שבכיתי כאילו סוף העולם עד שלא היה לי אוויר. שנכנסתי לדיכאון והתחלתי טיפול תרופתי. שנה נלחמתי וסבלתי בתוך קשר שלא היה שווה להילחם עליו, שלא היה מגיע לו אותי.
אני עדין מתגעגעת וכאובה על הזוגיות הקודמת וכנראה שתמיד אתגעגע ויכאב לי, בכל זאת, הוא היה חלק ממני שלוש שנים.. אהבתי אותו כל כך וזה עצוב להבין שהוא לא יהיה עוד חלק ממני, שהוא לא מה שהייתי צריכה, ושכל מה שחייתי עליו שלוש שנים , יעבור כפרק קטן בחיים..
כולם מרגישים ככה? זה לא אומר שלא התגברתי עליו , נכון?
הבחור החדש באמת גורם לי לפרפרים..