מחבלת לעצמי עם גברים בגלל הצורך המיני שלי, יכול להיות שהבעיה היא בי?

היי חברים,
אני בת 21 נעים להכיר. לא הייתי במערכת יחסים מעולם וכל גבר שיצאתי איתו לא עבר את הדייט החמישי והם לא רבים בכלל. זה קרה לי שוב עם הגבר האחרון וזה גרם לי לתהות אם יש בי באמת משהו לא בסדר. אני רוצה זוגיות אבל אני מרגישה כאילו אני תמיד שמה לעצמי רגל כי אני זו שמחליטה להפסיק את הקשרים.
מצד אחד לוקח לי הרבה זמן להיפתח לאנשים ולהיות פגיעה אפילו בפן הידידותי, במיוחד עם גברים.
מצד שני יש לי רצון מיני שנאגר 21 שנה.
אז המצב שנוצר לרוב הוא: אנחנו יוצאים לכמה דייטים, הגבר משתף הרבה יותר ממני כי אני לא יכולה לשתף את סודותיי למישהו שהרגע פגשתי (ויכול לצאת מחיי ממש בקרוב כמו שקרה עד עכשיו). יש לי מטען ואני לא משתפת לפעמים גם את האנשים שכבר קרובים אליי.
אז אנחנו מתנשקים בדייט השני או השלישי ואז אחרי הנשיקה הראשונה אני תמיד חשה שהם מתקדמים מהר מידי. שוב מצד אחד כשמישהו מנשק אותי אני רוצה לנשק אותו חזרה, והמגע שלו נעים לי ואני רוצה להרגיש שהוא רוצה אותי ונמשך אליי. מצד שני מרגיש לי מהר מידי, למה היד שלו על המותן שלי כשהחולצה שלי קצת עלתה? למה אנחנו מתמזמזים כשאני מכירה אותך שבועיים?
ואז אני מרגישה שאני משלה את הבחור, פתאום מוצאת בו מלא פאקים, אומרת שאני לא חושבת שמתאים וממשיכה הלאה.
אז עשיתי חושבים והגעתי למסקנה מבאסת ביותר שמבחינה רגשית לוקח לי זמן רב להיפתח למישהו בשביל זוגיות, להיות פגיעה וליצור אמון - משהו שאף פעם לא הגעתי אליו.
אבל מבחינה פיזית, מינית, הצורך קיים למרות שאני חוששת גם להיות פגיעה ערומה עם בנאדם אחר - סיטואציה שתמיד חשבתי תקרה רק עם "האחד" שאסמוך עליו.
*אז הצורך המיני שלי - מונע ממני להיפתח כי אז מרגיש לי מהר מידי ולא רציני
*והאטיות שלי להיפתח - מונעת ממני להיות כנה עם מישהו ויוצרת דיסוננס בין איפה שאני מרגישה לבין מה שאני משדרת לגבר. מרגיש לי מהר מידי וחזור חלילה.
בקיצור מסתבך רצח, זה בייסקלי פרדוקס. אני אובדת עצות ברצינות, אני נורא מתוסכלת מעצמי.
התחלתי לחשוב אולי לנסות למצוא מישהו לקשר לא רציני כדי שאוכל להרגיש בנוח לא להיפתח רגשית, רק שאוכל לסמוך עליו שהוא לא איזה פאקבוי, ולאבד את הבתולים. להוריד את הלחץ של ה"לחכות ולסנן אותם בברירה כדי למצוא את הראשון שלי".
אולי אני לא פנויה רגשית לקשר ואני מחבלת לעצמי. למצוא מישהו שאוכל לשתף איתו את הקשיים שלי יקח הרבה זמן וזה נראה שככל שעובר הזמן אני יותר רוצה להתנסות כדי שאבין מה אני באמת מחפשת. אולי כך לא יהיו לי המעצורים אחר כך? אתם רואים משהו שאני לא רואה?

אם תאמרו לי שאני צריכה ללמוד להיפתח רגשית, אני יודעת. אבל אני לא יכולה להפיל פצצה על בחור על ההתחלה כי הם יברחו ישר. חוץ מזה שלא דיברתי על נושאים רגישים בקול עד עכשיו, ואני לא מעוניינת ללכת לפסיכולוגית. (ואני לא כלכך רוצה לדבר על כל זה עם חברות שלי אז אמרתי נלך נשאל זרים באינטרנט מה כבר יקרה יפתרו לי את הבעיות בחיים) הנקודה היא שרק אחרי תקופה שנהיה כבר בקשר רציני ארגיש כנראה בנוח לשתף.
אשמח אם תשדלו לעזור לי כמה ש~אתם~ יכולים. תודה לנפשות הטובות שקראו עד עכשיו, שיהיה לכם אחלה יום.