הרבה גברים מתחילים עם חברה שלי, עדיף לי להיפרד ממנה כבר עכשיו?

היי לכולם,
אז ככה, אני נמצא בקשר עם בחורה מקסימה קרוב ל-7 חודשים. זה הקשר הראשון שלי. הכרנו בעבודה (התחלנו לעבוד שם כמעט באותו הזמן) ועל ההתחלה התחברנו ממש עד שזה התפתח למערכת יחסים. אנחנו עדיין עובדים שם.
עוד כשהכרתי אותה היא הייתה בחורה מאוד חברותית והייתי אומר גם מחוזרת. מלא גברים שם היו מדברים איתה, מלפרטטים איתה ונהנים להיות בחברתה (חשוב לציין שאף אחד שם לא התחיל איתה באופן מפורש). אבל אני יודע שבכל זאת היא בחרה בי.

אני אגיד את זה פשוט: היא החלום של כל גבר. היא אולי רחוקה מלהיות ה”טופ מודל” אבל עדיין מהממת בקטע אחר. היא מצחיקה בטירוף, נעימה, נחמדה, מכילה, רצינית ושטותניקית כשצריך, רגישה ומאוד חכמה. היא חרוצה בעבודה וכולם מאוד מעריכים אותה ומחזיקים ממנה. כיף לדבר איתה כמעט על הכל, השיחות איתה זורמות, היא מבינה במלא נושאים ומסוגלת להתחבר לכל אחד ואחת בקלות.

למה התעוררתי דווקא עכשיו? אז אני אשקר אם אגיד שזה אף פעם לא הפריע לי. באיזשהו מקום זה תמיד הציק לי שהיא לדוגמה יושבת בעבודה עם מישהו אחר, לסיגריה, שיחת נפש, או סתם לאכול (היא לא מעשנת אלא רק יושבת איתם בפינת עישון כדי לדבר). אבל בלעתי רוק וידעתי שאני יכול וצריך לסמוך עליה.
לא מזמן גם הגיע עובד חדש שבמקרה הוא גם ידיד שלה מהבית ספר ואי אפשר להתעלם מהכימיה המטורפת שיש בניהם. הם יושבים ביחד מלא, משחקים, וצוחקים ברמה שזה נראה מהצד כאילו הם זוג (ויש לו חברה).

לא דיברתי איתה על זה אף פעם, כי אני חושב שזה די ילדותי. ואני יודע שזאת בעיה אצלי. אבל זה גורם לי לאי שקט נפשי.
חוץ מהעבודה הזאת היא גם מדברת הרבה בפייסבוק/אינטסגרם עם מכרים/ידידים שלה (גם של העבודה).
אני רחוק שנות אור מחס וחלילה להגביל אותה בקטע חברתי או להציב לה אולטימטום בנושא. אין לי שום כוונה לנסות ולהרחיק אותה מאנשים בגלל הביטחון העצמי שלי, גם אם זה ידיד שהיא מכירה כמה שנים ובמקרה גם יש לה איתו כימיה מטורפת. אני אעדיף להיפרד לפני שאני אגיד לה משהו כזה..
אבל זה בכל זאת גורם אצלי להמון חששות שיום אחד היא תתחבר למישהו אחר שמאוד מוצא חן בעיניה ויערער לה את הקשר שלנו. יש לה כל כך הרבה אפשרויות מגברים, ואנחנו רק בתחילת הקשר שלנו (7 חודשים) אז מה יהיה בעתיד?
היא ממש לא טיפוס בוגדני, אין לה אלמנט אחד שיכול להעיד על תכונת אופי כזאת. היא לא מסתירה ממני כלום, היא נאמנה לי ואני יודע ומרגיש את זה. אבל עדיין אני פוחד להפסיד אותה. אני חושב שאם היא באמת הייתה נדלקת על מישהו אז קודם כל היא הייתה משתפת אותי, זה מה שלמדתי מהאופי שלה.
עם כמה שיש לה ידידים וכלים בעבודה, חשוב לי לציין שאף אחד שם לא התחיל איתה באופן ברור. זה תמיד היה פלירטוטים וצחוקים. אני היחידי שעשיתי את זה, והתמזל מזלי שהיא גם הייתה בעניין. לפעמים אני חושב שהיא הסכימה רק כי אני היחידי שהיה לו אומץ להתחיל איתה, אולי היא הייתה מסכימה גם למישהו אחר שהיה מקדים אותה?
בימים האחרונים אני חושב על זה יותר ויותר, ויהיה רע מצידי להודות בזה אבל לפעמים אני חושב שאני ארגיש באיזשהו מקום קצת הקלה במידה וניפרד. יהיה לי שקט נפשי. אני כבר לא אהיה בדאגות וחששות ואוכל תסביכים סתם.
בגלל שזה קשר ראשון שלי בחיים אני באמת לא יודע אם ככה כולם מרגישים, אבל אני כן יודע שזה לא בריא לי להרגיש ככה.
עדיף להיפרד ממנה? מה לעשות?