3 חודשים זה מספיק זמן כדי להכיר את ההורים או שאני מגזימה ולתת לו את הזמן שלו?

היי לכולם,
אני אגש ישר לעניין - אני יוצאת עם מישהו במשך 3 חודשים.
אנחנו גרים רחוק אחד מהשנייה ושנינו נורא עסוקים, אני סטודנטית וגם לו לא חסר עיסוקים אבל אנחנו כמובן עושים את המאמצים להיפגש ולהיות ביחד.
לפעמים אני נוסעת עד אליו, לרוב הוא בא עד אליי...
כאמור, אני בת 25, חוויתי שברונות לב, משחקי רגשות מיותרים ופרידות, והגעתי לשלב בחיים שאני מרגישה שאני מוכנה "לדבר האמיתי" ולבנות משפחה משלי.
הוא בן 28, גר עם ההורים מסיבות כאלה ואחרות ומההתחלה הוא עשה רושם של בחור רציני שמחפש להתמסד ולהקים משפחה, גם עכשיו.
הוא סיפר לי שבעבר עם בחורות דברים קרו מהר מדי, גם מבחינה מינית וגם מבחינת להכיר את המשפחה והחברים וככה זה גם נגמר מהר מדי, ובגלל זה הוא לוקח דברים לאט והוא אמר שהוא שמח שאנחנו לא ממהרים.
עכשיו, אני כן מרגישה מוכנה להתקדם צעד ולהכיר את ההורים... אבל הוא חושב שזה מוקדם מדי.
מבחינתי קשר של 3 חודשים זו תקופת זמן קצרה מדי, הקרקע לא יציבה עדיין ואני מרגישה שאני זקוקה לאיזשהו ביסוס כלשהו למה שיש בינינו, כדי שאדע שאני לא מבזבזת את הזמן שלי לחינם.
אני יודעת ש3 חודשים זה זמן מאוד קצר לקשר, זו התחלה של ההתחלה אבל בעייני זו תקופת זמן מספיקה כדי לדעת לאן זה הולך ולהתקדם לשלב של להכניס את הצד השני גם לחיים האישיים.
הוא מאוד חם אליי, למרות הריחוק אנחנו מדברים שעות בטלפון וכשאנחנו ביחד אני מרגישה נאהבת.
הוא כבר אמר לי שהוא אוהב אותי והוא מקשיב לסיפורים שלי, לצחוקים ולשטויות שלי ומשתף אותי בדברים שלו.
גם באינטימיות הוא אומר לי כמה שהוא אוהב אותי ולא חוסך במילים.
הוא הראה אותי להורים שלו בשיחת וידיאו חטופה כשהוא דיבר איתם שהם היו בחו"ל, הוא כן מספר לי שהם שואלים עליי ומתי יפגשו אותי, הוא מציג אותנו כזוג.
ועדיין, עוד לא פגשתי אותם או את החברים שלו.
כבר יצאתי עם בחורים שגרמו לי להתרגש, ידעו להגיד את הדברים הנכונים ובסוף יצאתי מאוכזבת ופגועה... ודיי נמאס לי מזה.
יכול להיות שאני קצת מגזימה בגלל החרדה מלהיפגע, אני פשוט נורא מפחדת מזה.
שורה תחתונה - מה דעתכם? אני מגזימה ולתת לו את הזמן שלו? או ש3 חודשים זה כבר מספיק זמן להכיר את ההורים וכנראה הוא לא רציני איתי?
ואם לתת לו את הזמן שלו, כמה?... הרי אני לא אשאר בהולד להרבה זמן.