שוקלת לפרוש מהמכינה הקדם צבאית ורוצה להשיג מיון לדובר צה״ל, מה לעשות?

היי לכולם,
התחלתי בספטמבר מכינה קדם צבאית בצפון הארץ. כבר אז הייתה לי תחושת בטן לא מאוד טובה לגבי כל החוויה. הרבה דברים לא קורים כמו שציפיתי שיקרו במכינה, ואני שוקלת לפרוש ולהקדים את הגיוס.
דבר ראשון, האנשים והדינמיקה ביניהם. סוג האנשים מאוד שונה ממה שאני רגילה אליו. אני רגילה לקשרים עמוקים ואמיתיים, ומאז שהגעתי אני חווה בעיקר אנשים שטחיים שאכפת להם בעיקר מלעשות ׳שופוני׳ על אנשים אחרים. אנחנו מכינה עם יחסית הרבה אנשים, מה שעוד יותר מקשה על כל העניין, כל אחד מנסה למשוך את תשומת הלב אליו ויש תחושת ניכור באוויר. רובנו לא באמת מכירים אחד את השני. ציפיתי לאווירה משפחתית יותר, לאנשים שמעוניינים בקשרים עמוקים, לאנשים שאוהבים ללמוד ולהתפתח ולא מגיעים רק לשנה של צחוקים ודאחקות. שמעתי על עוד תופעות שקורות… על נידוי של אנשים מסוימים… כל מיני דברים שמתאימים לכיתה ד ולא למכינה שאמורה להיות מקום ערכי עם אנשים ערכיים. יש לי שתי חברות מאוד טובות שם, אבל מעבר לזה אני לא מצליחה להתחבר לאנשים האחרים והאמת שאני גם לא ממש רוצה.
בנוסף, יש הרבה ערכים שדוגלים בהם במכינה שאני לא ממש מתחברת אליהם.
אני חווה הרבה חוסר אנושיות מצד המדריך שלי. אם אני חווה קושי אז זה אומר שאני אוטומטית ׳מוותרת לעצמי׳, אין הרבה הכלה מצידו. אני לא מצפה שהוא יהיה דובון אכפת לי, אבל אני מצפה לנכונות להקשיב, ומצד שני להיות קשוח כשצריך. אבל האיזון הזה לא ממש קורה בפועל.
מעבר לזה, יש לי כל מיני עניינים עם עצמי שאני מנסה לטפל בהם… בעיקר בפן של בריאות הנפש. דברים שלא אמורים להפריע לי לעבור שנת מכינה, אבל כן דברים שצריך לתת עליהם את הדעת ועם הלו״ז האינטנסיבי אני לא ממש מצליחה.
בקיצור, אני מאוכזבת… זה בכלל לא מה שציפיתי לו. וקשה לי עם זה. שוקלת לפרוש. יש לי תפקיד בצבא בחיל המודיעין, אבל אני מפחדת שאם אפרוש עכשיו אצטרך להתגייס בדצמבר ואז זו תהיה טלטלה אפילו יותר גדולה, לא יהיה לי זמן לנשום.
עוד דבר הוא שאני מנסה להשיג מיון לדובר צה״ל, ואני מפחדת שלא אוכל לעשות אותו אם אבטל את הדח״ש. מה לעשות? יש אפשרות אולי לבקש להתגייס במחזור גיוס מסוים? כדאי לי לחכות שאקבל תשובה מדובר צה״ל ועד אז לסבול? או שאולי השלב שאני עוברת כרגע במכינה הוא חלק מהתהליך? אני מאוד מבולבלת ואובדת עצות.