לא מסוגל להתמודד יותר עם החיים ורוצה לחזור לתקופה שהייתי קטן, איך להתגבר על זה?

פעם ראשונה שאני עושה את זה אבל אני חייב לפרוק מה שיש בתוכי כי אין לי בדיוק עם מי לדבר

רקע: נולדתי למציאות לא נורמלית
את ההורים שלי לא יצא לי להכיר כ"כ הם נפטרו כשהייתי בקושי בן 4 אמא שלי נהרגה בתאונת דרכים
וממה ששמעתי המצב של אבא שלי נפשית לא היה יציב כ"כ נכנס לחובות ענקיים והוא נפל לסמים הסתבך עם החוק וגמר את חייו באותה צורה כמו זוהר ארגוב (תלה את עצמו בתא מעצר )

התקופה היחידה בחיים שלי שהרגשתי בה שמח הייתה שהייתי תינוק והנשמה שלי רוצה לחזור לתקופה הזאת כי זאת התקופה היחידה בכל החיים שלי שיכלתי לחייך אני לא זוכר כ"כ הרבה ממנה אבל מה שאני זוכר זה רק טוב !!!

אני זוכר את ההורים שלי מחייכים ושרים איתי ביום הולדת , אני זוכר את כל המשפחה שלי מגובשת אני זוכר את אח שלי הגדול שמח ! (היום מצבו יותר גרוע משלי אני לא בקשר איתו 10 שנים שמעתי ממכר שהוא ראה אותו זרוק באיזשהו חור בדרום ת"א והוא מכור )

אחרי שאבא שלי נפטר העבירו אותי לבית של דודים
ממה שהבנתי אף 1 לא רצה אותי ואת אח שלי לא מהמשפחה של אמא שלי ולא מהמשפחה שלהם כל הזמן אמרו לי "תגיד תודה שלקחנו אותך" כל הזמן גידלו אותי בגישה שאני חייב להם משהו
משם התחילו כל הצרות היחס שקיבלתי מהם היה נוראי עברתי שם התעללות וכנ"ל אח שלי הם כנראה נאלצו לשלם חובות של אבא שלי ובגלל זה האשימו אותנו בכל הצרות שלהם חטפתי אלימות פיזית על בסיס יום יומי משם עברתי לעוד משפחת אומנה והמצב לא השתנה אולי לא קיבלתי מכות אבל היחס היה מגעיל ובבי"ס זה בא לידי ביטוי בזה שלא יכלתי לשבת שנייה על כיסא את תשומת הלב שלא קיבלתי בבית רציתי לקבל בכל מחיר גם אם זה בדרך שלילית פשוט הפרעתי בשיעורים על כל דבר רבתי מכות
החזקתי בבי"ס ומשפחה אומנת עד כיתה ו' בסוף גם להם נשבר ממני והם העבירו אותי למוסד לנוער בסיכון שם גם היה רע לא היה יום בלי אלימות פיזית
ירדו עלי היה עלי חרם בסופ"ש הייתי אצל אותם דודים שגידלו אותי בהתחלה ופשוט לא יכלתי לסבול שם שנייה כל הזמן צעקות צרחות ראיתי שם דברים קשים לעיכול שאני מעדיף לא לספר הבעל של אחותו של אבא שלי הפך לאלכוהליסט עם בעיות עצבים אלים מאוד גם הילדים שלו חטפו ממנו וכנ"ל אחותו של אבא שלי ואת כל מה שהיא חטפה ממנו הוציאה עלי צעקה עלי הורידה לי סטירות ירקה עלי

וככה הייתי מגיל 14-16 פעם אצלם פעם ברחוב אף 1 לא אמר לי שהוא אוהב אותי אף פעם לא הרגשתי שלמישהו אכפת ממני נכנסתי לדיכאון בסופי שבוע שהייתי אצל אחותו של אבא שלי הייתי גונב לבעל שלה את הוודקה והולך לשתות את זה במקלט אח"כ הייתי גונב את זה מסופרים ימים שלמים הייתי שותה

הבאתי את האלכוהול לפנימייה והייתי שותה בשירותים המדריכים ראו את זה הודתי שאני מכור
ניסו לגמול אותי לא הצליחו העיפו אותי מהפנימייה אחרי שמישהו ירד עלי פשוט נמאס לי לקחתי אבן גדולה דפקתי לו בפרצוף שברתי לו תאף ומשם
למחלקה פסיכיאטרית , באשפוז היה נוראי
ניסו לדבר איתי הצוות של המחלקה לא דיברתי עם אף 1 לא הסכמתי לזוז מהמקום
אני אחסוך לכם את כל מה שראיתי באשפוז מה שראיתי שם לא עשה לי טוב עד היום עולים לי פלאשבקים מזה

אחרי האשפוז המצב שלי קצת התייצב עבדתי בכמה עבודות השכרתי חדרים ולפעמים הייתי ברחוב (עד האשפוז הבא ) כרגע המצב שלי יחסית טוב אני משכיר דירה ועובד אני נקי לא נוגע בסמים ואלכוהול ואפילו הפסקתי לעשן סיגריות !)
אני לא בקשר עם אף 1 "מהמשפחה" הזאת (שלדעתי לא ראוי לקרוא להם ככה ) אבל אני מרגיש סוג של התפרצות כל פעם שאני שומע שיר ילדים שאני זוכר מהתקופה שההייתי ילד קטן זה גורם לי לבכות שעות
הגעתי למצב שכל פעם שאני רואה צעצוע או משהו שיכול להזכיר לי תתקופה של הילדות המוקדמת אני בוכה שעות !!! עליתי אתמול לקברים של ההורים שלי אחרי שנים שלא הייתי שם אמרתי קדיש הדלקתי נרות ופשוט בכיתי שם הייתי שם יום שלם דיברתי איתם לא באתי לעבודה רק ישבתי שם ובכיתי

כל הזמן אני חושב שאם הם היו חיים החיים שלי היו נראים אחרת בזמן האחרון עולה לי בראש הקול של אבא שלי והמילים האחרנות שאמר לי בפעם האחרונה שראיתי אותו "שמור על עצמך " וזה מרסק אותי

איך להתגבר על זה ???