החבר צוחק עלי מאחורי הגב, זה לא מסתדר לי

לא מעט זמן ואני שמה לב שבן הזוג צוחק עלי מאחורי הגב.
בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות אבל לאט לאט זה חלחל למורכבות של התנהלויות אחרות שהובילו אותי לריחוק ממנו בפיקים גדולים.
אהבתי אותו אהבת נפש. היום אני כאילו מעכלת שאני מתמודדת עם אדם אחר שמתנהל מאחורי הגב שלי. יש בינינו הרבה דמיון. שנינו אנשים טובים וישרים אבל משהו בדינמיקה בין שנינו נשבר תודות לנשמות טהורות. יזמתי איתו שיחה לפני כמה זמן והנחתי בכנות המאפיינת אותי את הכל על השולחן. לא התפלאתי להערות של "את ממציאה"; לא חשבתי לרגע שיאמר לי שאני צודקת או אומרת לו אמת אחרי שאני מניחה מצבים שהוא לא יוכל לענות לי עליהם. עצוב שהסתפקתי רק באוזניים שומעות. משהו שם נשבר בי ושמתי לב שהוא עסוק כל הזמן בלהסס ולא לבטוח מאשר להכניס לעצמו ביטחון ואושר. די תמוה לי שיש לו ידידות שהוא משקיע את כל כולו בלתת להן סוג של חסות בעוד שנמצאת מישהי לידו שלא רק לא יודע לעמוד לצידה אלא גם מזלזל בה והופך אותה לבשר תותחים עבור חורשי רעתה. זלזול שמתאפיין בהערות אגביות כמו אחת שהיתה שבוע שעבר שאמר לחברה משותפת "מה את בכלל מתייחסת". כשהוא שם לב ששמעתי הוא התאפס והלך. או שהוא אומר לי "אפילו על עצמי אני לא סומך" שלמעשה הרי מה זה אומר אם לא "אני לא סומך עלייך". זה גם די תמוה שהוא אומר את זה לי כשהוא מספר דברים שאני אומרת לו לפעמים לכל מיני ידידות שלו ואת זה אני יודעת כי הן לא דיסקרטיות ומרכלות עם חורשות רעתי בטלפון. כשרציתי לאמת אני פשוט עושה redial לאדם שאליו אמרו דקה לפני "הנה היא באה" ומאמתת לעצמי את ההקשר אחרי שאני מואשמת במה שהוא האשים אותי טרי כמו לחמניה יום קודם. כך שהשיא הוא צחוק ברגע שאני מסובבת את הגב.
שוב, הוא אדם טוב עם נשמה של סוכריה. הוא מאוד מאוד רגיש, מסוג האנשים שמוזנים מהרבה חום ואהבה אבל חוסר הביטחון שלו הורס לו. הוא למשל לא מפנים שמקנאים בו, הוא לא מפנים ומאמין שהוא ההכי טוב במה שהוא עושה, הוא לא באמת מאמין ליכולת שלו לחצות גבולות. אני לעומתו כן מאמינה בזה ואני משווקת אותו יפה מאוד מהמקום שאני באמת מאמינה גם בקרב החברים שלו (שמאוד מעריכים ומכבדים אותי) יודעים שאני מקנאה לו ולא מרכושנות אלא מהמקום שמחזיק אותו מאוד גבוה. איך זה מחזיק אותו? כי אני עירנית מאחוריו.
רגשית אני יותר חזקה ממנו. אם מדובר בלעמוד על עקרונות ולהגן על מישהו אני כמו לביאה על המטרה. הוא לא תמיד במצב רוח להכנס לזה בכלל, הוא היה מעדיף להתעלם מהכל. יחד עם זאת אני גם בן אדם עם רגישויות שלו ולהרגיש אדם שלא באמת נמצא איתך וככה מתנהג שכולם יודעים שזה היחס שלו אלי, זה לא נעים.
אני כאילו טוטאלית מול אדם שבכלל לא נמצא. ואם הוא שם, הוא שם אבל הוא תמיד ימצא את המשהו שיהרוס את זה שזה בכלל לא צריך להיות קשור אלי.
אני יודעת בוודאות שהוא אוהב אותי, ואת זה אני יודעת כי יחד עם כל החוזקות שלו גם קיימת לו חוזקה של "כשאני מחליט אני לא דופק חשבון", כך שאם לא היה אוהב אותי הוא היה מעמיד את זה יציב ושריר כעובדה. אבל מה לעשות וההתנהלות היומיומית שלו משדרת אחרת?
איך זה מסתדר עם הגיחוכים מאחורי הגב?