אני אחות ולבן זוג קשה עם אופי המשמרות שלי, הוא מרגיש שזה פוגע בו, מה לעשות?

היי שלום לכל העונים,
רציתי להתייעץ איתכם כי רק אתם תבינו.
אני אחות חדשה בזוגיות לכיוון חתונה.. מאז שהתחלתי לעבוד לא מזמן בבית החולים, בן זוגי העלה בפניי שמאוד קשה לו אופי המשמרות.
לא רוצה שתשפטו ישר אבל מה שהוא מרגיש זה שהוא רואה זוגיות בזה שאוכלים ביחד ארוחות ערב, ישנים ביחד ובסופש מבלים ועושים דברים. הוא אומר שמאוד קשה לו החוסר גמישות והחוסר ספונטניות של המשמרות, העובדה שצריך לתכנן כל דבר שבועיים קדימה, שלא ישנים פעמיים בשבוע ושכל שישי או שבת אני בעבודה.
נוצר ביננו משבר בכך שהוא לא רואה את החיים ביחד בצורת עבודה כזאת כי הוא ממש מרגיש שזה פוגע בו ומכניס אותו לדיכאון (בפן הזוגי). אני רק אציין שכל השיחה הזאת הגיעה ממקום טוב של רצון להיות ביחד, והוא לא אמר זאת בנימה מאשימה או דורשת.
בתכלס, הציפייה שלו היא שאחרי שנתחתן שזה בערך עוד שנה וחצי, הוא רוצה לחוות תקופה של ביחד בצורה ה"רגילה" והסטדרנטית כמו אנשים אחרים שעובדים באמצע שבוע ונמצאים ביחד בערבים ובסופ"שים. בעיניו הזמן הזה חשוב לו לפני שמביאים ילדים והוא אומר שיכול לחכות אם יודע שיש לזה שינוי בהמשך.
מה שאני מרגישה מאז שהוא הציף זאת בפניי הלם כי לא חשבתי שהמקצוע שלי כל כך יזעזע את בן הזוג. אנחנו ביחד שנתיים, גרים ביחד, ראינו עתיד ביחד מההתחלה ואני רק בתחילת הדרך המקצועית, אני אפילו לא חצי שנה במקצוע.
אני מתארת לעצמי לפי האופי שלי שלא ארצה משמרות כל החיים ולעבוד לילות בגיל 40 אבל רק התחלתי ואני עוד באופוריה מכל ההתחלה ואני מרגישה שלא יכולה להבטיח לו שבמועד X אעשה את השינוי. אמרתי שמבחינתי שינוי של אופי העבודה יותר רלוונטי כשיהיו לנו ילדים ושאני מרגישה שאנחנו כן עושים דברים ביחד ביומיום שלנו.
הוא לא מצפה ממני לשנות את העבודה או לעזוב את התפקיד באופן מיידי אלא אחרי החתונה. הוא מרגיש שאני שמה אותו בעדיפות שניה כשאני אומרת לו שלא יכולה להתחייב לעתיד. הוא אומר שצריך למצוא את האמצע והפשרה האמצעית ושיוצא שאני לא מראה כוונות להתפשרות מצדי. ורק מציינת שהכוונה שלו לשינוי זה משהו כמו אשפוז יום, מחקרים, כל מה שבקרים בעיקרון.
אני כן רוצה לבלות בעתיד עם המשפחה שלי בשבתות בבית ולישון איתו וחושבת שזה כן יבוא טבעי, אבל אני נמצאת במחלקה שאני כל כך נהנית בה, מרגישה רובד חדש של סיפוק ושל מימוש עצמי ובאמת מרגישה שאני עוזרת לעולם. אני באמת נהנית ללכת לעבודה.

אני לא יודעת מה לעזעזל עושים במצב הזה? האם היו לכם דילמות כאלו עם בן הזוג? איך נפתרו? מה אתם הייתם מייעצים?
תודה רבה !