"מה שלא הורג אותך מחשל אותך" - אז למה אני מרגיש חלש מתמיד בצבא?

מי שרוצה להגיב הערות מטומטמות על זה ששריון זה מקום חרא וכדומה, נא לא להגיב.

ביום ראשון השבוע התגייסתי לחיל השריון. השתדלתי לבוא בגישה חיובית וטובה, רק חבל ששכחתי אותה בבקו"ם....
מאז שהגעתי, אני מאוד מתקשה להתרגל ולהתמודד עם המערכת הצבאית. קשה לי שמכתיבים לי כל דבר, במיוחד השעות שינה, קשה לי לעמוד כלכך הרבה זמן ולפתח כאבי ברכיים איומים שאחר כך מקשים עליי בתנועה ולהיתקל בסירוב לשבת לנוח. אבל הכי קשה לי עם האטימות של המפקדים שאומרים לנו כל הזמן לשתף אותם בבעיות ובקשיים שלנו ולא לשמור את זה לעצמנו, וכשאני עושה זאת, אני נתקל בתשובה האטומה שחוזרת על עצמה "אתה חייל/לוחם עכשיו, תתמודד".
אתמול, אחרי 2-3 התקפי חרדה שעברתי השבוע, הגעתי למפקד שלי וביקשתי ממנו לראות קב"ן. לאחר שהוא אמר שיידבר איתי מאוחר יותר, פניתי למפקד של הקבוצה השנייה (חילקו את המחלקה שלנו ל-2 וכל חצי קיבל מפקד) וכשבאתי אליו באמת כבר לא הייתי מסוגל יותר ופשוט התחלתי לבכות מולו. סיפרתי לו הכל, גם כששאל אותי אם אני רציתי להתגייס לקרבי ואם אני רוצה להישאר לוחם אמרתי שלא. הוא קרא למפקד האישי שלי ולאחר שיחה שבמהלכה עדיין לא כלכך הצלחתי להירגע, הוא אמר שהוא לא רוצה לתת לי לראות קב"ן, הוא אמר שאהיה חזק, אסיים את הטירונות ואז הוא יוציא אותי לקורס חובשים כמו שביקשתי, ודיברתי על זה עם כל מפקד שפגשתי בבסיס, כולל המ"פ.
כמובן ששמחתי שהובטח לי הקורס חובשים שכלכך רציתי, אבל הקורס מתחיל רק באמצע ספטמבר, עוד חודש וחצי, אחרי הטירונות, ובאמת שאני לא יודע איך אני אצליח לשרוד עד אז. אני רק בשבוע הראשון וכבר מאוד סובל, ושבוע הבא עוד אמור להיות הרבה יותר גרוע, אמרו לנו שמשבוע הבא מתחילים להעניש אותנו, ואני גם ככה לא החייל הכי טוב במחלקה ובפלוגה ומאוד קשה לי לעמוד בזמנים שלא מספיקים בשיט ואפילו על לשמור על הציוד ב' שלי שנאבד כל הזמן. אם יתחילו להעניש, בדגש על לתת שעות ביציאה, זה ממש ישבור אותי. אני לא מסוגל להתמודד עם זה. שבוע הבא גם סוגרים שבת, אז בכלל. אני פשוט לא מסוגל יותר, אני חייב קב"ן! והמפקדים לא נותנים לי! אני מרגיש שלאט לאט אני מאבד את השפיות שלי ואף אחד לא עוזר לי!!!! המפקדים שלא נותנים לראות קב"ן, הסמ"ח שלא מפסיק לצעוק ורק מלחיץ אותי יותר והמ"מ שרואים אותו פעם ב... לכמה שניות במהלך מסדר ועד שיש הזדמנות לדבר איתו הוא כבר נעלם!

אני לא יכול יותר... מבחינה פיזית אני לאט לאט מתרגל לשירות הצבאי, אך מבחינה הנפשית אני מרגיש גרוע יותר מרגע לרגע... אני תשוש וכואב ופשוט לא יכול יותר... אני אמור להגיע ביום ראשון לבסיס (כרגע שו"ש בבית) וממש לא בא לי... אני מעדיף לדפוק נפקדות ולהסתכן בכך שבעוד זמן מה תגיע מ.צ אליי הביתה מאשר לבלות עוד שנייה אחת בבסיס.

מה אתם מציעים לי לעשות? איך לשכנע את המפקדים שנורא קשה לי ושאני חייב שיחה עם קב"ן? הם כבר ראו אותי בוכה מולם, הם יודעים שאני מתקשה יותר ממה שאני אמור, ובכל זאת הם מונעים ממני את זה למרות שאני מרגיש גרוע ומרגיש שאני ממש זקוק לזה. מה לעשות? איך להמשיך הלאה? מה אני עושה עכשיו? אני מתחרפן ואני לא יכול יותר. באמת שלא...